פיסחוב, לב

בן סבטלנה ורפאל. נולד ביום י"ד באייר תשל"ג (16.5.1973), בלטביה. בן בכור למשפחה בת שני בנים. לב היה ילד עליז ושובב, מלא שמחת חיים והומור, תמיד עסוק ונמרץ במשחקיו ובעיסוקיו, חובב טבע ובעלי חיים. הוא אהב את הנופים היפים והשלווים של לטביה ובעיקר את יערות העד, בהם הרבה לטייל ולדוג, ומהם שאב את השלווה, העצמאות, הדמיון הפורה והתקוות לעתיד. לב למד בבית-הספר היסודי בלטביה. הוא היה נער חברותי, מוקף תמיד בחברים, נדיב, רגיש וקשוב לסובבים אותו. הוא התנשא לגובה מטר שמונים וארבעה, נישא מעל כולם, תמיד בולט ובמרכז העניינים. כולם אהבו אותו, וגם ילדים קטנים ראו בו חבר גדול. לב היה קשור מאוד למשפחתו ובעיקר לאחיו היחיד, דניאל, אתו חלק את חוויותיו. בחופשות הקיץ התארחו האחים אצל סבתם וסבם המכונאי, שם צמחה אהבתו העזה של לב למכוניות ולמכונאות. הוא סייע לסבו בתיקון אופנועים ומכוניות וכל חלומותיו סבבו סביב מכוניות. לב הכיר את מבנה המכונית על בוריו ועל כל מכונית שעבד שמר כמו גבר השומר על אשה אהובה. לפי לכתו לישון היה שוטף ומצחצח את המכונית. הוא היה צייר מחונן שצייר בעיקר מכוניות. לב הקפיד מאוד על הניקיון והדבר התבטא במראהו, בלבושו, במכוניותיו ובכל המכשירים החשמליים בבית. בשנת 1986 עברה המשפחה לבאקו שבאזרביג'אן, שם למד בבית-הספר התיכון במסגרת חיל הים הרוסי, במגמת רתכות. במקצוע זה בלט ביכולתו הטכנית הגבוהה והצטיין בעבודה המעשית. עם התגברות האנטישמיות בשנת 1990, כשהיה בן שבע עשרה, נאלצה המשפחה לעזוב את מקום מגוריה והחליטה לעלות לישראל. כשעלו ארצה, לקרית אתא, המשיך לב את לימודיו בכפר הנוער "הדסים" ובשעות אחר הצהריים למד באולפן לעברית ורכש את השפה. לב נאלץ לעזוב את לימודיו כדי לסייע לפרנסת המשפחה והיה מוכן לעבוד בכל מלאכה. לאחר שמונה חודשים עברה המשפחה לבית שאן, שם עבד לב זמן קצר בריתוך ואחר כך עבד כשנה במפעל, לצד אמו. חרף קשיי הקליטה הרבים של המשפחה, היה לב חדור אמונה ותקווה להמשך טוב יותר. לפני גיוסו לצה"ל עבר קורס נהגי משאיות במסגרת קורס קדם-צבאי. הוא ציפה מאוד לגיוסו, חדור רצון ומוטיבציה לשרת כחייל קרבי. במחצית יוני 1992, גויס לב לשירות חובה בצה"ל ובשל כישוריו הטכניים הגבוהים הוצב לחיל התחזוקה. בתום הטירונות עבר קורס השתלמות לנהגים וקורס נהגי נגמ"שים והוצב כנהג נגמ"ש בגדוד "רשף" ברמת הגולן. לאחר תקופה קצרה הועלה לדרגת רב"ט. לב אהב מאוד את תפקידו והיה חייל טוב ומסור, אהוב ואהוד על חבריו, מפקדיו וכל האנשים סביבו. לדברי חבריו ליחידה, תמיד ניתן היה לסמוך עליו. הוא הרבה לעזור ולתמוך בחיילים עולים חדשים שנתקלו בקשיים בשפה העברית או בקשיי קליטה אחרים. ביום י"ט באב תשנ"ג (6.8.1993), בעת שהיה בתעסוקה מבצעית בשטחים, הוצב לב לשמירה במחסום דיר-בלוט עם חברו תומר דוד. מכונית שעברה במחסום האטה לפתע, ומתוכה נורתה אש מחבלים שבה נהרגו שני החיילים. לב הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שאן. הותיר אחריו הורים ואח. בן עשרים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לב לדרגת סמל. שר הביטחון יצחק רבין, הביע צערו והשתתפותו באבלה של המשפחה וכתב: "סמל לב פיסחוב נתן את חייו למען מולדתו. …הוא שירת בחיל התחזוקה. היה בעל אישיות דומיננטית, עם מוסר עבודה גבוה ויוזמה. …חייל אמיץ, שמוכן בכל עת לעזור לזולת". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "לב וחברו תומר הפתיעו את המחבלים. היו אלו שניים מהמסוכנים בין המחבלים באיזור יהודה ושומרון. הם היו חמושים והחליטו להילחם כנגד החיילים שניצבו במחסום. …לב היה נהג מקצועי וחייל מצוין. הוא ביצע כל משימה בצורה הטובה ביותר, חרוץ ונכון לכל משימה". בני המשפחה הנציחו את זכרו בספרייה תורנית, שתרמו לבית הכנסת "היכל יוסף מאיר".