פינקס, משה (“מוצי”)

בן מאיר וסוזי. נולד ביום ל' בכסלו תש"ח (13.12.1947) בעיר רוסיי אשר בבולגריה. לפני שמשה היה בן שנה עלתה אתו המשפחה לארץ ואת יום-הולדתו הראשון חגג באניה. בבואם למחוז-חפצם והילד נשם את אויר-הארץ התחיל משה לחיות חיים טבעיים. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר על-שם וייצמן ביפו וכל אותן השנים השתתף במקהלת "צדיקוב" כי אהב מוסיקה; הוא אף התחיל מנגן בקלרינט. אולם כאשר למד בבית-הספר התיכון "כל ישראל חברים" שברמת-אביב עזב משה את המקהלה וזנח את הנגינה. אחרי שסיים את בית-הספר התיכון במגמה הריאלית תיכנן את המשך-לימודיו בטכניון העברי בחיפה. משה גדל באווירה של אחדות ואהבה במשפחה ותעניין בכל הנעשה בה מתוך הבנה והשתתפות. בן אהוב ומסור היה לבית. לכל הסובב אותו התייחס בביקורת של תבונה, ידע להבדיל בין טוב ורע, בין צדק ואי-צדק וכו'. נעים-הליכות היה, ביישן קצת, מנומס ובעל לב חם, שהיה קשור לחבריו-לספסל בקשרי ידידות נאמנה. עליז היה ואהוב על כולם. צניעותו התבטאה בשקט שלו ובענוותו, כי לא נמנה עם הקופצים בראש. הוא אהב לעזור לכל ולסייע להם. לא היה קנטרן ולא הקניט ולא הרגיז את חבריו. הוא ידע להשרות אווירה טובה מסביב לו ואת המוטל עליו עשה באמונה. לא בגדולות היה מהלך ולא רדף כבוד. אהב את החיים, הירבה בקריאה והעדיף אותה על פני הליכה ברחובות באפס-מעשה. בפברואר 1966 גויס לצה"ל ומאורע זה חולל שינוי באורח-חייו. כניסתו לשירות הקנתה לו בגרות בחיים ובבעיות שביחסים בין חייל אחד לחברו ובין איש-צבא למולדתו. כלוחם ב"גולני" עבר את שלבי-האימונים וכמפקד כיתה מילא כל תפקיד אשר הוטל עליו. הוא לא נשא את נפשו לעתיד צבאי אולם ידע כי להבטחת השלום בגבולות-ארצו נחוצים לוחמים המוכנים להקריב את עצמם להשגת המטרה הזאת בתנאים הקשים ביותר. עוד הוא בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים ועל פלוגתו הוטלה המשימה של כיבוש המוצב תל-אל-פאחר. זו היתה משימה קשה ובכל זאת לא נרתעו אנשי-הפלוגה ומילאו את תפקידם בנאמנות. משה ידע כי במותו יסלול את הדרך לבאים אחריו ובחירוף-נפש נלחם בתעלות של תל-אל-פאחר בקרב פנים אל פנים עד טיפת-דמו האחרונה. בקרב הזה, שנערך בתל-אל-פאחר שברמת-הגולן, נפל משה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. שמו הונצח בחוברת "פלוגה א' מספרת". כן הוקדשו כמה עמודים לזכרו ומשלו בספר "קטופים באבם", לזכר בוגרי בית-הספר התיכון העירוני "כל ישראל חברים" שברמת-אביב, וגם בחוברת "ניצוצות" שהוציאו תלמידי בית-הספר ההוא. בספר "הקרב על התל" לאהרן מגד הועלה זכרו ואף בתיאור הקרב שפורסם בשבועון "במחנה". בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במעכות-ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.