פינקלשטיין, משה

בן זלדה ויהושע, נולד ביום י"א באייר תשי"ג (26.4.1953) בחיפה, למשפחה מוותיקי העיר. בפי בני משפחתו הוא כונה "מושיק". משה למד בבית-הספר היסודי "אורים" וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה, במגמה הריאלית. הוא בלט בכשרונותיו, ובפרט בתפיסתו המהירה וביכולת החשיבה המופשטת שלו. בתקופת לימודיו התיכונים היה משה פעיל בתנועת הצופים והיה מקובל מאוד על חבריו ומיודעיו בשבט "המשוטטים", שכינוהו "פינקי". באותה התקופה גם השתתף באליפויות נוער בשחמט, שבהן זכה במקומות ראשונים. משה גויס לצה"ל באוגוסט 1971 והוצב בחיל-התותחנים. בחיל עבר קורס משנים טכניים, קורס מודדים, קורס מ"כים ולבסוף קורס קציני אג"ם וקורס קציני תותחנים. במלחמת יום הכיפורים שימש משה כקצין תצפיות קדמי והגיע עם יחידתו עד לקילומטר ה-101 בכביש סואץ-קהיר. תפקידו היה כרוך בהעזה ובסיכון רב. בין השאר הביא ללקיחתם בשבי של מאות חיילים מצריים, שניקרו בדרכו בעת שנסע לבדו בג'יפ. משה המשיך לשרת כקצין-תותחנים בשירות קבע, בתפקידי פיקוד והדרכה, עד מרס 1975. אחרי כן פנה ללימודי הנדסה בטכניון בחיפה. לפי תחילת לימודיו עבד כשנה במספנה בנמל אילת ובעת לימודיו היה בין מקימי המצפה התת- מימי באילת. משה למד בפקולטה להנדסה אזרחית מ-1975 עד 1979. בשנה האחרונה ללימודיו הצטרף למשרד מהנדסים בחיפה ועסק בהנדסה סביבתית. לאחר תום לימודיו עבד כמהנדס באותו המשרד ועסק בתכנון ובפיקוח על פרוייקטים בעבודות עפר, כבישים, מים, ביוב ומיתקני טיהור. במסגרת עבודתו תיכנן משה תשתית ליישובים חדשים ולמיצפים בצפון הארץ. ביניהם לוטם ורמות-ליבנים בגליל, שעל ואורטל בגולן. כן הכין משה תכניות-אב למים ולביוב בכפרים הערביים יפיע, דיר-חנא, עראבה וסכנין שבגליל, בכפר הנוער מאיר-שפיה ובעוספיה שבכרמל, באתר גמלא שבגולן, בעירה בית-שמש ובמיתחם התיירות הצפוני בטבריה. ביישובים החדשים נטל חלק פעיל בכל שלבי התיכנון וההקמה, עד לעלייתם על הקרקע. ברמת-ליבנים הביא משה להקמת הישוב במקומו הנוכחי, הצופה לבקעת גינוסר, לארבל ולנחל עמוד. זאת, על דעת המתיישבים ותוך שינוי במפה המקורית של המוסדות המיישבים. מושב רמות-ליבנים עלה לקרקע ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה בלבנון. בשנת 1982 תכנן משה הידרוגנרטורים קטנים להפקת חשמל בערוצי הגליל העליון המזרחי ובבקעת בית-שאן – מקורות אנרגיה שלא נוצלו עד כה. הפרוייקטים שאותם לא הספיק להשלים היו: פיתוח חוה חקלאית במצרים (סמוך לאסמעיליה) ובדיקת ההיתכנות של ניצול אשפה לייצור אנרגיה. במקביל לעבודתו כמהנדס למד משה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, לקראת תואר שני בניהול תעשייתי. משה שפע שמחת-חיים והירבה לטייל בארץ ובסיני, הן בלווית חברים והן כפעיל בחברה להגנת הטבע. הוא אהב לרקוד ריקודי-עם, השתתף בלהקת הסטודנטים של הטכניון ושימש כמדריך לריקודי-עם. טוב לבו ומזגו הנוח היקנו לו ידידים רבים. משה שירת תקופות ממושכות במילואים כקצין ביחידת תותחנים ואף סיים בהצלחה קורס קציני מודיעין בעת שירותו במילואים. כשהחלה מלחמת לבנון הוא לא גוייס ליחידתו הקבועה, אלא לחטיבת שריון שלחמה בציר המרכזי בלבנון. הוא השתתף בקרב בעין זחלתא כקצין שיתוף ארטילרי בחטיבת השריון. בקרב זה נפגעו קציני השיתוף הארטילרי של חטיבת הנח"ל, ומשה עבר למלא את מקומו של הקש"א בגדוד נח"ל. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982) נהרג משה בהפגזה סורית בכפר מנצוריה, בעת שתידרך את המפקדים בשטח בקרב על כביש ביירות-דמשק. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. השאיר הורים, אח ואחות. במכתב התנחומים למשפחה כתב שר הביטחון כי משה היה "קצין טוב ומקצועי, בעל מוטיבציה גבוהה לעבודה, עם הרבה שמחת חיים. קצין שהיה איכפת לו". מפקד יחידת התותחנים, שאליה צורף משה בתקופת המלחמה, כתב "ראיתי את משה במהלך ימי הלחימה שקדמו לנפילתו, ראיתיו במרצו הרב, במסירותו ובאומץ ליבו, תמיד עם הראשונים, מטווח האש בדייקנות, בשלווה ובביטחון רב". הריו הרימו תרומה לזכרו לישיבת "משכן יעקב" בחיפה. חבריו ללימודים קבעו לוח זכרון להנצחת שמו בבניין הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. חבריו לעבודה קבעו שלט-זכרון במושב רמות-ליבנים, במקום הנשקף אל הכינרת