פינקלשטיין, יוסף

בן פסיה ויעקב. נולד בכ"א באלול תר"ע (25.9.1910) בעיירה בלצי שבבסאראביה. תחילה למד ב"חדר" ואחר-כך בגימנסיה העברית שבעיר. כבר בצעירותו הצטיין במוח אנאליטי, צמאון דעת ושקידה על לימודים. עם זאת גילה עניין בשאלות החברה והאומה, בעיקר במשנותיהם של מארקס ובורוכוב, ובגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר. בהיותו בן 19 כבר היה חבר ההנהגה הראשית של תנועה זו וגם נכנס לעבודה במרכז "החלוץ". בשנת 1931 עלה לארץ-ישראל והצטרף לקיבוץ שהתארגן עוד ברומניה וישב במגדיאל. עד מהרה התערה בחברת הקיבוץ והסתגל לעבודת הכפיים. אחרי זמן קצר נבחר למזכיר מועצת הפועלים במגדיאל ושימש בתפקיד זה עד צאתו בשנת 1935 בשליחות השומר הצעיר והחלוץ לרומניה. בשליחות זו עשה שנתיים ימים ולאחר שובו ארצה חזר לחיי המשק, שעבר בינתיים להתיישבות בשער העמקים, ולפעילות בציבור הפועלים. בכ"ב באב תרצ"ח (19.8.1938) נהרג יוסף בעת שנחלץ יחד עם מספר נוטרים, להגן על נוסעי אוטובוס שנסע מחיפה לקריית עמל והותקף על-ידי אנשי-כנופיה ערבים ליד קיבוץ שער העמקים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ שער העמקים. הניח אשה ובת. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו. בין השאר נכתב שם: "את פינקלשטיין ראינו כאיש התפיסה המעמיקה. ראינו בו אדם אשר מטרותיו בפעולתו הציבורית נקבעו מתוך ריאליזם והעזה כאחת. לא איש השגרה ואיש ההזיה. אדם בעל מחשבה ערה ותוססת אשר מיזג את ההתבלטות והחתירה המתמדת לחידוש רעיוני ואידיאולוגי עם אדיקות לעיקרים וליסודות". בגבעה שעליה נפל יוסף, הציב קיבוץ שער העמקים עמוד-זכרון.