פינקלשטיין, בן-שחר
בן אברהם ורוזה. נולד ביום ח' בכסלו תרצ"ג (6.12.1932) בתל-אביב. הוריו, ציונים ותיקים ונאמני תנועת-העבודה, חינכו את הילד ברוחם. תחילה נתחנך בבית-החינוך לילדי-העובדים ולאחר-מכן עבר לבית-הספר "הכרמל" בתל-אביב. משנת 1946 ועד ראשית מלחמת-הקוממיות התחנך במוסד החינוכי בקיבוץ מזרע ושם סיים עשר שנות-לימוד. אחרי קום המדינה ובעיצומה של מלחמת-הקוממיות שלח הקיבוץ את ילדי-החוץ לבתיהם ואז המשיך בלימודיו בגמנסיה העברית "הרצליה", אלא שקשה היה לו להסתגל שוב למשטר בית-ספר. יצא לעבוד כשרטט (עד גיוסו לצה"ל במסגרת נח"ל). קיבל הכשרתו בקיבוץ עברון ואחר-כך היה חבר משק סאסא. בנח"ל עבר קורס למטעים במדרשה חקלאית. במשך זמן שהותו בסאסא היכה שורשים במקום ופעילותו היתה רבגונית ועשירה. בגמר שירות-החובה בצבא החליט להישאר בקיבוץ, אך לאחר תקופה לא ארוכה חזר העירה מתוך רצון להמשיך בלימודיו ואף לעזור לאביו כמרכז-העבודה במקצוע הבניין במשרדו. גם בשובו העירה לא הפסיק את פעילותו בקרב חבריו שעזבו את הקיבוץ או קיבוצים אחרים וייסד את החוג לתרבות "להבות" (הנקרא כיום "להבות שחר"). עלם תוסס וער, רב-מרץ וחסון, אשר ידע להשרות מרוחו הטובה והעליזה על כל חבריו. בעל נפש עדינה, אוהב מוסיקה, שירה ואמנות. בדצמבר 1955 עמד בבחינות-הבגרות האכסטרניות מתוך כוונה להיכנס לבית-הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. באוגוסט 1956 יצא למילואים, עבר קורס קשר והוצב בחיל-השריון, אך עד כה ועד כה נקרא שוב לדגל – למערכת סיני. ערב יציאתו למבצע, ממנו לא שב, אמר לחבריו: "קראו לי; סימן שצריכים אותי" – שכן תמיד מוכן היה לכל תפקיד ומבצע; ובהיפרדו מעל אמו אמר: "זהו זה, אמא. זה הסוף. אל תבכי. חכי לי בכל זאת!" נפל בקרב באבו-עגילה במערכת-סיני ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום י"ב במרחשון תשי"ח (6.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הורי בן-שחר תרמו סכום-כסף לייסוד קרן-מילגות על-שם בנם; המילגות מוענקות שנה שנה לסטודנטים נזקקים (באמצעות לשכת "בני-ברית" על-שם שמעון רוקח) ורווחי-הקרן מגדילים את סכום המילגות.
