פינקלשטיין, אלעזר

נולד בווארשה בירת פולין והיה מפעילי מפלגת "פועלי-ציון" בווארשה, שפעלה במחתרת נגד שלטונות רוסיה הצארית. הוא בלט במסירותו ובפעלתנותו: ארגן מטבח לפועלים בעת שביתה כללית, דאג להביא מזון לחבר בבית-כלא, הטמין נשק לצרכי הגנה העצמית, שמר והבריח ספרות בלתי-חוקית. כאשר נכלאו מאה וששה חברי "פועלי-ציון" בווארשה בידי הבולשת הרוסית קיים עמם קשר מתמיד על-ידי חליפת-מכתבים. עם כל אלה לא מצא סיפוקו בגולה. בשנת 1907 עלה לארץ-ישראל ועבד במושבות יהודה. גם בעבודתו בארץ גילה מסירות ושקידה. תחילה עבד בכרמי רחובות וגם עסק בסידור עבודה לפועלי המקום. אחר-כך הצטרף לשמירה כמבקר השומרים ועד מהרה נתחבב על השומרים הצעירים ממנו, דאג למחסורם, ועל כך כינוהו בחיבה "הדוד לייזר". לימים, כשרכש סוסה ערבית הצטרף לארגון "השומר". עם זאת החשיב במיוחד את עבודת האדמה. ולדבריו "אין להקים עם בלי עובדי-אדמה… השומרים אינם יכולים להיות רק לוחמים… באנו לארץ הזאת לא רק לחיות בה כי אם גם לעבדה ותפקיד זה מוטל על השומרים המוכנים לתת נפשם על כל שעל אדמה". הוא נמנה עם מחייבי ההתיישבות הנלהבים בוועידת השומרים בכרכור, שבה נתקבלה לבסוף החלטה להתיישב בתל-עדשים. הוא עצמו היה תקופת-מה ממתיישבי תל-עדשים ואחר-כך יצא לשמירה בבן-שמן כשהגיעו לשם היהודים המגורשים מיפו בידי שלטונות תורכיה, טיפל בהם וגם כאן גילה מסירות רבה. מצב הבטחון בבן-שמן היה אז קשה ביותר: מאות ערבים ותורכים, עריקי-צבא רעבים, חמושים, שוטטו בסביבה ושדדו מכל הבא ליד. אלעזר המשיך לשמור בלילות ועמו סוסתו שלא מש ממנה כל הזמן. באחד מערבי שבת כששמר על שדה חציר, הכניס רועה ערבי צעיר את בקרו לרעות בשדה ואז נתקל בשומר וירה בבטנו. חבריו העבירוהו על גבי עגלה לבית-החולים "שערי-צדק" בירושלים ושם נפטר מהרעלת דם, לאחר גסיסה קשה, בי"ז בניסן תרע"ו (20.4.1916). הוא הונצח בקובץ "השומר" ובספר "חולמים ולוחמים".