פינקוביץ, גרשון

בן רבקה וישראל, נולד בשנת תרע"ט בעיר גאלאץ, רומניה. קיבל השכלה יסודית. היה חבר תנועת "הנוער הציוני" ברומניה ופעיל בה. בשנת 1939 העפיל לארץ בשליחות התנועה באונייה "אסימי". האונייה נתפסה והוחזרה לים, ורק לאחר טלטולים רבים הצליחו אנשיה לעלות לחוף. בארץ פנה תחילה לחקלאות וזמן-מה היה בפלוגת-עבודה בעין חרוד. בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי שירת בפלוגת חיל-המהנדסים (גדוד 739) ועסק בביצורים. הוא סיים קורס צניחה וחבלה וחנה עם יחידתו בלבנון, מצרים, לוב ואיטליה. השתתף בהקמת הגשרים על הנהר פו תחת אש האויב, והיה מהראשונים שהצטרפו לבריגדה היהודית ובה שירת בגדוד ההנדסה (436) כמניח מוקשים ומפרקם: עם הבריגדה עבר את בלגיה ואת הולנד והתמסר לפעולות ההצלה של עצורי המחנות. הוא הגיש למפקדו בקשה לנסוע לברלין, אך נסע לרומניה, והצליח להבריח את אחיו ושארית משפחתו לארץ. בשנת 1946 שוחרר מהבריגדה והתיישב בחיפה. עבד כצבע במשרד הקבלני שהוקם ליד אגודת פועלי הצבע. עם הכרזת המדינה התגייס, והמייג'ור (רב-סרן) כהן, שהיה ממונה עליו בבריגדה, צירפו ליחידתו. בשעת הרכבת מוקשים ליד כפר ורבורג נפצע פצעים אנושים, וביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948) מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחיו, אפרים, נפל שבועיים אחריו בסג'רה.