פינס, עמיהוד (עמי)

בן חנה ואריה, נולד ביום י"ג באייר תרפ"ו (27.5.1926) ברומא. בשנת 1933 עלה עם הוריו לארץ והמשפחה התיישבה בירושלים. בשנת 1937 עברו לתל-אביב. עמיהוד סיים לימודי חשמלאות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. כחבר קבוצת "שדמה" ב"נוער העובד" בתל-אביב יצא עימה להכשרה חקלאית בגינוסר. הוא רצה להיות דייג אך נעשה מומחה ואחראי לענף הבננות. בגלל נפילת אביו בשבי במלחמת-העולם השנייה עזב באופן זמני את קבוצתו כדי לעזור למשפחה. הוא עבד בחברת- החשמל והדריך קבוצה בתנועתו ואחרי חצי שנה חזר לקבוצתו כשהיתה כבר בהכשרה ביגור. אחרי סיום ההכשרה הלך עם הקבוצה להשלמת ההתיישבות ברביבים. הוא נשלח לקורס מרכזי משק בעין חרוד וכשחזר לרביבים מילא תפקידים במזכירות, כמזכיר-פנים ואחר-כך כמרכז משק. עמיהוד השתלם בלימוד ובקריאה ולמד גם חשמל-רדיו. הוא נשא אישה, התערה בחיי החברה והמשק ושקד במיוחד על ענייני הביטחון. כשהחלו התקפות הערבים על המשק, נשלח לקורסים שונים, ובכללם למכונות-ירייה, והשתתף בהגנת המקום ובעזרה לחלוצה כשהותקפה. תוך כדי עמידה בפני הפולש המצרי היתה חרדת לבו נתונה לירושלים הנצורה והמופגזת, ובמכתב לסבו שפך בדברים שנונים את זעמו ולעגו על העולם הנוצרי המתחסד, העובר בשתיקה על חילול קדושתה של ירושלים. כשהוטל על משק רביבים לשלוח חמישה אנשים להשתתף בחיסול עמדת האויב בכפר ובמחנה המבוצר שבבניין המשטרה בביר-עסלוג' וכל החברים התנדבו לצאת, נאלצו לבחור את החמישה על-ידי הטלת גורל, ובחלקו של עמיהוד נפל להשתתף כאחראי למקלע כבד. הפריצה לתוך הכפר בוצעה בהצלחה. גם לתוך בניין המשטרה פרצו אחרי קרב- רימונים וכבשוהו. הבניין היה ממוקש ובגלל נגיעה באחד המוקשים הועף הבניין באוויר ועמיהוד נהרג עם כמה מחבריו באותו אסון ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים.