פינס, דב

בן סימה ואברהם, נולד ביום ט"ז באייר תשט"ז 27.4.1956)) ברמלה. דב היה בן בכור במשפחה של ארבעה בנים. הוא למד בבית-הספר היסודי "מענית" ברמלה, ואת לימודי בית-הספר התיכון עשה בפנימייה ע"ש יוהנה ז'בוטינסקי שליד באר-יעקב. הוא למד במגמת מנועי סילון. דב אהב מסגרת זו של חיי פנימייה, והיה פעיל בה. הוא נודע כחבר, המוכן לעזור לכול באהבה וברצון. דב הוכר כמנהיג החבורה ורבים רצו בקרבתו. הוא היה חניך תנועת "הצופים" בשבט "אחווה" ברמלה עוד מילדותו, ונעשה בה אחר-כך מדריך. דב הקדיש זמן רב ומרץ לתנועה ולחניכיה, ולאחיו שהיו בין חניכיו – התייחס בלא משוא פנים. דב התברך בכשרונות רב-גוניים: הוא צבע וריצף את בית הוריו, ידע לתפור ולגהץ, לבשל ולאפות, לצייר ולשפץ מכוניות. ב1974- התגייס דב לצה"ל. הוא שובץ כמכונאי מטוסים בחיל-האוויר, אך לא מצא עניין בעבודה זו. דב חיפש תחום אחר, שבו יתבטא כושר הארגון והמנהיגות שלו. הוא הועבר לבסיס חיל-האויר בסיני, ושימש בו מש"ק משמעת – תפקיד שתאם את כשרונותיו ואת רצונותיו. הוא עשה את תפקידו נאמנה, הצטיין בתחומו ונתגלה ביושר ליבו ובאהבתו לזולת. מסירותו, המשמעת הפנימית שבו, אמינותו, ודייקנותו המופתית היו תכונות שעוררו הערכה רבה בקרב פקודיו, והוא היה להם גם כאב. דב נשלח לקורס רבי-סמלים, והצליח בו מאוד. הוא הקפיד מאוד בלבושו, ובשל הופעתו המרשימה צולם לספר שיצא לאור במטכ"ל, בנושא משטר ומשמעת. בספטמבר 1980 נשא דב לאישה את ז'קלין, שהכירה בשירותו בסיני. הם גרו בדירה שכורה באיזור תל-אביב. דב נשלח למבדקי קצונה, הצליח בהם והיה מועמד לקורס קצינים, אבל תאונת דרכים קטלנית קטעה את חייו. דב נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ג באדר ב' תשמ"א 19.3.1981)), והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין ברמלה. בן 25 שנים הוא היה. דב הניח אשה, הורים ואחים. משפחתו הנציחה את זכרו בספר תורה, שתרמה לאחד מבסיסי צה"ל.