פינסקי, יוסף

בן צבי ורבקה, ממייסדי משק גבת. נולד ביום י"א באב תר"ץ (5.8.1930) בפינסק שבפולין, כשהוריו בשליחות קיבוצם. אך יוסף היה בן ירחים אחדים בלבד כשהוריו חזרו לביתם. עוד בהיותו בכיתה י"א בקיבוץ השתייך לפל"ם וביצע משימות שונות עם אנשי ה"הגנה". בילדותו ובנעוריו היה עד למאורעות-דמים, מלחמת-העולם וסערות-מאבק וכל אלה נתנו בו אותותיהם, עד כדי כך שבפרוץ מלחמת-הקוממיות, בטרם סיים את לימודיו, יצא לקרב. השתתף בכמה קרבות קשים – מול הטנק הפורץ לדגניה, בגדוד הג'יפים ברחובות לוד ורמלה – והוא רואה את המוות לנגד עיניו כשרעיו-מילדות נופלים על סביבו. כשוך הקרבות הוקמה בקיבוץ המאוחד כיתה מיוחדת לאותם הבנים שנאלצו להפסיק את לימודיהם עם פרוץ-המלחמה. יוסף המשיך לקנות תורה – תחילה במדרשה החקלאית על-שם רופין ולאחר-מכן בגבת עצמה. אך גם כשנסתיימו הלימודים לא ניתן לו לשבת בשלווה, כי נקרא לפעולה חינוכית בנוער. שנתיים ומחצה הדריך בסניף "הנוער העובד" שבשכונת בורוכוב. לאחר-מכן נעשה חבר במרכז הנוער של הקיבוץ המאוחד והחל לעסוק בהקמת חוגי-נוער בישובי-הקיבוץ. בגבת עצמה לימד בבית-הספר, טיפל בגרעין עולים חדשים וכיוצא באלו פעולות תרבות וחינוך, ויחד עם זה לא ויתר על עבודה גופנית ונמשך לרפת – ועד מהרה היה לאחד מטובי-עובדיה. אך לא רק איש-מעשה היה כי אם גם איש הגות ורגש – כאשר יעיד פרי-עטו ב"מבפנים", ב"במעלה" וביומן-המשק. עם פרוץ מערכת-סיני נקרא שוב לשירות וכמה ימים לאחר-מכן, ביום כ"ט במרחשון תשי"ז (3.11.1956), נפל בקרב. הובא לקבורה באילת וביום ט' בשבט תשי"ח (30.1.1958) הועבר למנוחת-עולמים בקיבוצו. במלאות שלושים לנפלו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו. הוצאת הקיבוץ המאוחד הוציאה את סיפורו "עזה כחיים".