פינמסר, יובל

בנם של חיה ויהודה. יובל נולד בגבעתיים ביום ח' באב תשכ"ז (13.8.1967). הוא היה ילד שני להוריו, אח של רחלי וירון. יובל גדל ברמת גן ולמד בבית ספר יסודי "הבילויים". משם המשיך ל"אורט טכניקום" בגבעתיים, וכעתודאי למד ב"אורט יד סינגאלובסקי" בתל אביב. ביום 17.7.1985 יובל התגייס לצה"ל. בהתאם למגמת לימודיו הוא שירת בחיל האוויר, כמדריך בפנימייה הצבאית של בית הספר הטכני. מספרת אימו: "בתקופה זו קיבלתי אין ספור טלפונים מההורים, שסיפרו לי עד כמה הוא מהווה דמות נערצת לחניכים". בתום שירות החובה יובל המשיך לשירות קבע. בזכות היותו חייל למופת, מדריך ומפקד יוצא דופן, קיבל יובל ביום העצמאות תש"ן (1990) תעודת חייל מצטיין בטקס בבית הנשיא דאז, חיים הרצוג. בהמשך דרכו הצבאית עבר יובל קורס קצינים טכניים ובסיומו שב לחיל האוויר. מאז שירת בשורה ארוכה ומגוונת של תפקידים במערך הטכני של חיל האוויר, והגיע לדרגת סגן-אלוף. את כל תפקידיו מילא יובל בצורה מרשימה ומקצועית ומתוך תחושת מחויבות עמוקה. הוא זכה להערכה רבה מכל סובביו, ממפקדיו, מפקודיו ומעמיתיו, ומספר פעמים במהלך שנות שירותו הוענקה ליובל תעודת קצין מצטיין מטעם מפקד חיל האוויר. יובל נישא לאפרת, ובני הזוג גרו בגבעתיים. אורי נולד במרס 1999 ויואב נולד בדצמבר 2004. יובל היה בן, בעל ואב מסור ונאמן, והיווה מקור לגאווה ולהתרוממות הנפש לכל בני המשפחה. טובת ילדיו הייתה אצלו תמיד במקום הראשון ויובל הקפיד שהם יהיו מוקפים באהבה ושלא ידעו מחסור. הוא היה מעורב מאוד בחינוכם והירבה לבלות איתם בשעות הפנאי. בין היתר היו יוצאים יחד לטיולים, אם ברכב ואם באופניים, או לחופשות משפחתיות שופעות הרפתקאות. יובל ניחן בחוש הומור ציני ומיוחד, אך עם זאת ידע להיות רציני ולעמוד על דעתו כשהיה צורך בכך. בזכות כל אלה היה אהוב ומקובל על חבריו הרבים. אחרי גירושיו הכיר יובל את מיכל, ובני הזוג חיו בגבעתיים. בשיא חייו ופעילותו חלה יובל. "מחלתו הקשה והסופנית היכתה את כולנו בתדהמה", כותבים בני המשפחה, "יובל הספורטאי, ששמר על תזונה נכונה וקרן כולו משמחת חיים וחיוניות – לא יכול להיות …" יובל נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד באב תשע"א (24.8.2011). בן ארבעים וארבע היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. יובל הותיר אחריו שני בנים, אם, אחות, אח ובת זוג. על קברו ספד לו אורי בנו הבכור: "אתה היית אבא מיוחד וטוב, תמיד דאגת לי וליואב ונתת לנו כל מה שאתה יכול. היית מייעץ לי בנושאים שאני קצת לא מבין והסברת לי את הנושאים האלה בסבלנות. לקחת אותי ואת יואב לבילויים ונהנינו איתך מאוד, נסעת איתנו לכל מיני מקומות וטיולים גם כשהיה לך קשה וכל מה שעבר לך בראש זה רק שאני ויואב נבלה וננצל את החיים שלנו." יואב, הבן הצעיר של יובל, אומר "אני עצוב שאין לי אבא, לכל הילדים האחרים יש אבא". על מצבתו של יובל כתבו בני המשפחה: "אהובנו היקר. נזכור אותך תמיד, נאהב אותך לנצח." בני המשפחה כותבים: "אנו חיים את חיי היום יום, מנסים להיצמד יותר אחד לשני, מתרפקים על זיכרונות נהדרים ומנסים לשכוח את הסבל הנורא. אך הזמן לא מרפא. איבר נתלש מגופנו ואין לנו נחמה".