פינטו, יצחק
בנם-יחידם של חנה ואברהם, נולד ביום כ"ד בניסן תרפ"ה (18.4.1925) בקהיר, בירת מצרים. בעירו סיים גימנסיה צרפתית ועבד כפקיד. בהיותו בן 10 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והדריך בה שנים רבות. יצא לטיולים, ימי עיון וכינוסים, ופעל למען ביסוס התא הארצי של תנועתו. כן התמסר לפעולות למען הקרן-הקיימת-לישראל וה"הגנה". לאחר הכשרה חקלאית קצרה במצרים עלה לארץ ב-15.4.1946. זמן-מה עשה עם הגרעין שלו בכפר מנחם ואחר-כך עברו לתל עמל והיה רועה. ב-1.5.1947 הצטרף לקבוצת "נחשונים" ועבד בגן-הירק. בנובמבר אותה שנה עלה עם הקבוצה הראשונה להתיישבות בחזלה שבנגב והיה אפסנאי הנקודה. בתחילת חודש יולי 1948 הצטרף למחלקת המשקים שהוקמה במסגרת חטיבת הנגב. השתתף בקרבות "עשרת הימים" ולאחרונה במבצע "מוות לפולש", במגמה לפרוץ את הדרך לנגב. על יחידתו הוטל לכבוש את משלטי כאוכבה וחוליקאת. יצחק התנדב לפעולה זו. על אף היותו חלש מבחינה גופנית פעל באומץ-רוח יוצא מן הכלל. בהסתערות על משלט חוליקאת נפל ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). נקבר ברוחמה. זכרו הועלה על דפי החוברת "בדרך למשלט". ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.