פינדלינג, ד”ר יואב (ישראל)
יואב, בן שרה ואלכסנדר ז"ל, נולד ביום י"ט באב תרצ"ו (7.8.1936) בחיפה. כשהיה כבן שנתיים ימים, החליטו הורים לנסוע לפולין, כדי לבקר אצל בני משפחתם, ולקחו את יואב אתם. זמן קצר לאחר הגיעם לפולין פרצה מלחמת העולם השנייה. עד שנת 1941 עשתה המשפחה בעיר סטרי, שהייתה כבושה בידי הרוסים. לאחר שנכבשה העיר בידי הגרמנים, וסכנת כיליון ריחפה על היהודים שבה, נאלצו בני המשפחה להתחפש לנוצרים. אך גם כך לא היו בטוחים וחיו בצל הפחד מפני מלשינים, שיסגירו אותם. יום אחד יצא האב מהבית ולא חזר, ואז החליטה האם להימלט לורשה. גם בורשה היו נתונים בסכנה תמידית, ולבסוף יצאו האם ובנה הפעוט למסע מעיר לעיר. אורח חיים זה השפיע על נפשו של הילד הקטן, חישל את אופיו, אך גם טבע בו אותות עמוקים. בשלהי 1946 עזבו האם ובנה את אדמת פולין ובינואר 1947 הגיעו ארצה, ויואב אז בן 10 שנים. בתחילה התיישבו ברמת השרון, מקום שם התגוררו סבו וסבתו. יואב נכנס ללמוד בבית-הספר היסודי ע"ש אוסישקין ברמת השרון, כשרמת ידיעותיו נמוכה בהרבה מזו של חבריו. אך בזכות חריצותו, תפיסתו המהירה ושקדנותו, נעשה אחד התלמידים המצטיינים בכיתתו. הוא השלים שש שנות לימוד בארבע שנים בלבד. אבל לא רק ללימודים הקדיש זמנו. הוא גם היה כתב העיתון "הארץ שלנו" ובסתר כתב שירים, ששניים מהם ראו אור בעיתונים. בבית-הספר התמנה לשמש כפה לכיתה כולה, לאחר שנתגלה כנער בעל חוש צדק, שנלחם למען המקופחים. מוריו כינוהו בשם "מצפון הכיתה", כי תמיד נחלץ לעזרת החלשים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, עבר לבית-הספר התיכון "תיכון חדש" בתל-אביב ושם סיים את לימודיו. יואב גויס לצה"ל בשלהי אוגוסט 1955 והוצב לחטיבת "גבעתי". לאחר שסיים את הטירונות נשלח לקורס מש"קי חינוך ונתמנה כתב צבאי. במלחמת סיני שימש ככתב צבאי ובסיומה הוענק לו "אות סיני". בשנת 1957, עוד כשהיה חייל, נשא אישה והתחיל ללמוד באוניברסיטה של ירושלים סוציולוגיה ומדעי-המדינה. לאחר שלוש שנות לימוד הוענק לו תואר .B.A, ועבודתו הסמינריונית לתואר זה זכתה בפרס. אחר-כך החליט ללמוד פסיכולוגיה קלינית. באותה תקופה לא היה בארץ מסלול לימודים כזה והוא החליט לצאת לארצות הברית וללמוד שם. תקופת חיים קשה עברה עליו שם והוא נאלץ ללמוד ולעבוד, כדי לפרנס את עצמו ואת אשתו. ללא קשרים וללא עזרה עבד ולמד וגם הצליח. בשנת 1965 עבר תקופת השתלמות (סטג') בבית-החולים "מטרופוליטן" בניו-יורק ובאותה שנה גם נולדה בתו הראשונה. בשנת 1970 הוסמך כדוקטור לפסיכולוגיה קלינית ואז נולדה בתו השנייה. הצעות קוסמות הוצעו לו בחו"ל אך הוא לא נענה להן ומיהר לחזור ארצה. לאחר שחזר ארצה התקבל לעבודה במחלקה לבריאות הנפש בבית-החולים "קפלן" ושם נתגלה במלוא שיעור קומתו. הוא עבד ללא ליאות, ולא חסך זמן ומאמצים למען החולים. לכל חולה וחולה הקדיש יואב את מיטב זמנו ואת הטיפול הטוב ביותר שיכול לתת לו. הוא גם הרבה לכתוב בתחום מקצועו, בעיקר באנגלית. מאמרו היחיד בעברית בנושא הפסיכולינגוויסטיקה והנחלת הלשון, התפרסם בחוברת "מן הסדנא". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התגייס מייד, בלי לחכות לצו הקריאה. כחודשיים שימש בתפקידים שונים בחזית סיני ואף הגיע למערב התעלה. בסוף שנת 1973 שוחרר וחזר לביתו עייף וסחוט. הוא חזר לעבודתו בבית החולים, אך לאחר חמישה שבועות שוב גויס על-ידי הצבא ונשלח ל"בית ניסן" בנתניה, כדי לטפל בחיילים שנפגעו נפשית במלחמה. יחד עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אחרים התמסר לעבודה, שראה בה עבודת קודש. עמיתיו הרופאים סיפרו, כי באותם ימים שימש יואב מקור עידוד וסיוע לרבים מאוד. ביום ב' באדר תשל"ד (24.2.1974) נפטר יואב מהתקף-לב בעת שרותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ואם. לאחר מותו הוענקה לו דרגת ממ"ק. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בתקופה שפעל ביחידתנו התגלה יואב כפסיכולוג רגיש ומחונן, שלא רק יודע איך לעזור לזולת בכאבו ובמצוקתו, אלא משתתף עמו בכל הוויות רוחו ונפשו ומתמסר ללא גבול. יואב היה עמית נעים, חביב ומקובל על כל הצוות, הן בזכות ידיעותיו העמוקות והן בזכות גישתו לחבריו, למקצוע ולשירות". לאחר מותו התקבלו בבית משפחתו מכתבים רבים מחולים שטיפל בהם וכולם היללו אותו והכירו לו תודה על פועלו למענם.
