פיליפ, דן (דנסי)

בן יחיד ליהודית ואגון, נולד ביום ח' באייר תשי"ז (9.5.1957) בבוקרשט שברומניה. למרות שלא היה להוריו קרוב ומודע בישראל, החליטו לאחר הולדתו לעלות לישראל, כדי למנוע מבנם את סבלות האנטישמיות, אך את היתר היציאה קיבלו רק לאחר שנים מספר. דני למד בבוקרשט שנה אחת בבית-ספר יסודי, ובהגיעו לארץ צורף לכיתה ב' בבית-הספר "נירים" בנווה-דוד שבחיפה, שם השתכנה המשפחה עם עלייתה. כשהיה בן 5 למד לצלם ואף ידע לפתח תמונות במעבדה. הוא היה חבר בסניף חיפה של איגוד מועדוני הצילום, השתתף בתערוכות של צילום אמנותי והיה צעיר המציגים בהן. שנתיים למד בבית-הספר התיכון "חוגים". בזמן לימודיו היה פעיל בתנועת הצופים ואף שימש בה מדריך. כן למד ג'ודו ב"בית הגפן" בחיפה. דני אהב מאוד את הארץ ואת נופיה וטייל בה לאורכה ולרוחבה. הוא חיבב חיות ופרחים וידע ליהנות מכל היפה והחיובי. דני הגיע לגיל 18 בטרם סיים את חוק לימודיו. הוריו ביקשו לדחות את שירותו, כדי שיוכל להשלים כיתה י"ב ולסיים את בחינות הבגרות, אך בקשתם נדחתה ודני גויס לצה"ל. בזמנו הפנוי בעת שירותו הוא נרתם ללמוד בעצמו את מה שהחסיר, כדי לגשת לבחינות הבגרות. לאחר שחרורו מצה"ל נשא דני לאשה את נורית ונולדה להם בת – שרית. הוא למד בקורס אלקטרוניקה והתמחה בהקלטות קול בטלוויזיה. היה חבר באיגוד הארצי של עתונאי ישראל ועבד כמקליט עצמאי בטלוויזיה הישראלית וגם ברשתות טלוויזיה זרות. הוא היה אדם ממושמע ואחראי, שואף צדק ומוכן תמיד להושיט עזרה לזולת. חבריו כיבדוהו וחיבבוהו. באחת משביתות הטלוויזיה התנדב דני להנחות סטודנטים שעמלו על עשיית סרט במסגרת עבודת הגמר שלהם. הוא הקדיש לצעירים שבועיים תמימים והדריך אותם גם בתחומים של צילום, בימוי, משחק והפקות קול. לאחר שנפל הוצג הסרט והוקדש לזכרו. דני נפל בקרב בלבנון ביום י"ט בחשוון תשמ"ד (25.10.1983), בהיתקלות עם מחבלים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחוף הכרמל. בן 26 היה. הניח אשה, בת והורים