בן שושנה ועמוס. נולד ביום ו' באב תשל"ה (14.7.1975) בחולון. בן שני להוריו, אח לאמיר, מירב ואלירן. ילד ביישן, בעל עיניים צוחקות, שתמיד מחייך לכולם. אהוב וחברותי מילדותו, אהב לשחק במשחקי יצירה ומחשבה וכבר בגיל צעיר נתגלה כבעל חוש טכני מפותח מאוד. רועי גדל בחולון, למד בבית-הספר היסודי 'שלום עליכם' והמשיך לתיכון מלט"ב, אותו סיים בהצטיינות במגמת חשמל. בתום לימודי התיכון המשיך רועי ללימודי עתודה לפני הצבא, וכעבור שנתיים של לימודים ב'אורט יד שפירא' הוסמך כהנדסאי חשמל. רועי היה תלמיד אהוב ומצטיין כל השנים, זכה בהערכה רבה וקיבל מלגות ותעודות הצטיינות. בחודש אוגוסט 1995 התגייס רועי לצה"ל, ולאחר קורס מקצועי החל לשרת בבית-הספר לשריון בדרום הארץ, כמתחזק תחמושת בבונקר. בהמשך שירותו עבר קורס חבלה וקורס בוחן תחמושת, ושירת ביחידה בתפקידים אלה. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע באותה יחידה, ובחודש מאי 2000 הועלה לדרגת רס"ל. הוא התעתד להמשיך בשירותו, וכן תיכנן ללמוד הנדסת חשמל. בשנות שירותו זכה רועי בכמה וכמה תעודות הצטיינות, הוקרה והערכה על שירותו, ממפקדי בית-הספר לשריון וממפקדי חיל-החימוש. רועי, בחור מאוד מיוחד ובעל אופי ייחודי, ידע לאהוב את החיים כפי שהם ותמיד קיבל באהבה כל דבר. כיבד כל אדם, ידע להקשיב ולעזור בעת צורך, ידע לתת את הלב והנשמה קודם כל לאחרים ורק אחר-כך לעצמו. רועי אהב מאוד את בני משפחתו ובחופשותיו הרבה לשוחח עם כולם ולהתעניין בשלומם. בעיקר דאג לסבתו האלמנה, שלא תישאר לבד. מאוד אהב את ההתכנסויות המשפחתיות בחגים ובשבתות, עם הרגשת האחדות ושירי השבת ששרים סביב השולחן. רועי אהב מאוד את חגי ישראל והקפיד על קיום המצוות. בכל שנה, מספרים בני המשפחה, הוא היה זה שמתחיל בבניית הסוכה, מיד במוצאי יום הכיפורים. תחביבו העיקרי של רועי היה הכדורסל, עוד מימי נערותו כששיחק עם אביו ואחיו, ואחר- כך כששיחק בנבחרת 'הפועל חולון'. קבוצתו האהודה היתה 'מכבי תל אביב', שבמשחקיה הקפיד תמיד לצפות. הוא אהב גם לבלות בים, שם נהג לשהות שעות ארוכות. רועי אהב את ארץ-ישראל, התעניין בסיפורי ההיסטוריה של הארץ ואהב לטייל – ברמת הגולן, במדבר יהודה ובעיקר בירושלים, עיר הקודש. ביום ט' באייר תשס"א (2.5.2001) נהרג רועי בתאונת-עבודה בבסיסו, בהתהפכות מלגזה בעת שהעמיס תחמושת. בן עשרים ושש היה רועי בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. בני המשפחה כינסו בחוברת-זיכרון שהוציאו לאור תמונות רבות מתחנות חייו של רועי, בצירוף דברי הספד ופרידה ממנו. כתב למשפחה הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז: "רועי תואר על-ידי מפקדיו כחייל מקצועי ושקדן, אשר ביצע את עבודתו נאמנה ולשביעות רצונם. הוא היה שקט ושליו, ורקם מערכות יחסים מיוחדות עם הסובבים אותו. רועי נכון היה לסייע לחבריו בכל עת, והעמיד את בעיות הכלל לפני בעיותיו שלו. רועי ייזכר כאדם אהוב, אשר בזכות מידותיו המיוחדות היה לעמוד השדרה של יחידתו." כותב אל"מ אופיר, מפקד היחידה: "רועי היווה את עמוד התווך של הבונקר, היה בעל רמה אישית גבוהה וקידם רבות את המודעות לחשיבות ההקפדה על כללי הבטיחות בעיסוק בתחמושת. רועי בלט במקצועיותו והיה חרוץ באופן יוצא דופן. הוא השקיע את כל כולו בעבודתו, שאף ללמוד ואהב לסייע בכל עת. רועי אהב את היחידה, שירת בה שנים רבות והיה אהוד ומוערך על-ידי מפקדיו, פקודיו וחבריו." גיא, חייל של רועי, כתב: "רועי. אתה המפקד הראשון שקלט אותי בבסיס, והפכת להיות לי כמו אב… אתה בהחלט אהבת את תפקידך כבוחן ויותר מכל אהבת לנהוג במלגזה. אותה מלגזה שהתהפכה עליך, וגרמה למותך… רועי, למרות שניסית לגרום לנו להאמין שאתה אדם קצת קשוח, כל מה שהצלחת להראות לנו זה איזה אדם עם לב רחב אתה, ומה אתה מוכן לעשות למען החיילים שלך… אנו כולנו מצדיעים לך. דורות רבים ימשיכו להזכיר את שמך, רועי פילוסוף, בוחן התחמושת בביסל"ש!" בני המשפחה כותבים במלאות חודש למות רועי: "כבר שלושים יום עברו חלפו, וכלום לא השתנה… בן יקר שלנו, אח יקר, גיס, דוד, אחיין וחבר. כולנו כאן מתגעגעים אליך מאוד, ולעולם לא נשכח אותך. רועי, הלכת מאיתנו כשעודך צעיר ולא השארת אחריך משפחה, דור חדש משלך שימשיך אותך. אבל השארת אחריך המון חוויות, ריגושים, זיכרונות רבים שתמיד ילוו אותנו, לאורך כל החיים. השארת אחריך מתכון לחיים. כלים שנשתמש בהם ויעזרו לנו בחיי היום-יום. נלמד מחוכמת החיים המיוחדת שהיתה לך. היתה לך דרך חיים מיוחדת. ידעת לאהוב את החיים כמו שהם, אהבת את הבריות, תמיד הסתפקת במה שיש לך. היית כל כך גאה במעשיך, ואנחנו מאוד גאים בך." מתוך דברים שכתבה שושנה, אמו של רועי: "אבן שנופלת אפשר להרים, נייר שנקרע אפשר להדביק, עציץ שנבל ניתן להשקותו ולהשיבו לפריחה, אבל פרח, פרח שנקטף לא ניתן להשיבו… כך רועי היקר, פרח היית ונקטפת מאיתנו ואי-אפשר להרים, להדביק, להשקות, אי-אפשר להשיבך אלינו. פרח יקר שלנו, שנה, שנה עברה, 12 חודשים, שהם 360 יום בלעדיך. בלי חיוך, בלי הצחוק המלא חיים והחום, בלי המלים שנוגעות בך ישירות ללב, המלים שנועדו לחזק ולעודד אותנו, בלי רוח החיים שהיתה שמחה כל-כך ומאושרת ועוד המון דברים שגם ספר שלם לא יספיק לכל מה שאכתוב עליך…" מתוך דברים שכתב אחיו הבכור, אמיר: "אחי רועי, המלאך של הבית, תמיד אהבת את כולם, תמיד עזרת לכולם. תמיד היה לך חיוך על פניך היפות ועיניים צוחקות ונוצצות. חוש ההומור שלך, והבדיחות שלך… תמיד שמרת על המסורת ודיקדקת בחוקי היהדות. דאגת לקחת את אחיך ואביך לבית-הכנסת בשבתות ובחגים. תמיד שרת בשבתות, 'הרב של הבית', כך קראנו לך…" אחותו מירב כותבת לו: "רועי בחור כמוך, בן, אח, דוד, אחיין, גיס, חבר טוב, נכד ו…לא יימצא יותר, אתה יחיד ומיוחד. אף פעם לא היה בך שמץ של קנאה באחרים, תמיד שמחת בחלקך, שמחת לעזור, איפה שיכולת עשית מצוות בסתר. היית בחור אהוב על כולם, חייכן, חבר אמיתי שמדבר מהלב ומהרגש. אני מודה לך על כל מה שלמדתי ממך, על הנתינה לאחרים, על היכולת לשמוח בחלקי, להיות ישרה ולעזור לאחרים. תודה על שהיית אח למופת ומודל טוב לחיקוי ותודה על חוכמת החיים שרכשתי ממך…" מתוך דברים שכתב אחיו הצעיר אלירן: "אני זוכר בילדותי, היית בשבילי כמו אבא. עזרת לי בשיעורים ובמבחנים, יושב ומלמד אותי בעיקר מתמטיקה והנדסה. אני נזכר בכל סופי השבוע כשהיית בא הביתה עם מגש פיצה וקולה, והנוכחות הרבה שהיתה לך, תמיד נכנס עם חיוך של 'כמה התגעגעתי אליכם', ו'כמה טוב לראות אתכם', ואנחנו אותך… אתה חסר לי אחי היקר, תמיד יישאר בליבי מקום מיוחד לך."
