פילוסוף, אמיר

בן תמר ורפי. נולד בקליפורניה שבארצות-הברית, ביום כ"א בשבט תשמ"ב (14.2.1982), בן בכור להוריו, אח בוגר לאיה ולאלון. בפברואר 1986, בהיות אמיר בן ארבע, חזרה המשפחה ארצה, לראשון לציון, שם החל אמיר את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'עין הקורא' וסיימם בבית-הספר 'רננים'. כשמלאו לאמיר שתים-עשרה שנים, העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לפרדסיה אשר בשרון, ואת כיתות ו'-ז' למד בחטיבת- הביניים בבית-הספר האזורי 'רופין'. מאחר שאמיר אהב את המקצועות הטכנולוגיים, בחר במגמה הטכנולוגית-מדעית בבית-הספר התיכון 'אורט' ע"ש גוטמן בנתניה. אמיר אהב מאוד מחשבים, ובמקביל ללימודיו בתיכון למד באוניברסיטה הפתוחה מתמטיקה ומדעי המחשב. לבד מאלה, עסק אמיר בתחומים רבים שמצא בהם עניין: אמנות לחימה (נינג'יטסו), צלילה, טיפוס הרים – היה חבר במועדון האלפיני הישראלי – גלישת מצוקים (סנפלינג), חובבות רדיו, שיט, טיולים רגליים ברחבי הארץ, צילום טבע, צניחה במצנחי רחיפה. כמו כן גידל בעלי חיים, טיפח צמחי תבלין, והיה חובב בישול ואפייה. ב-11 ביולי 2000 התגייס אמיר לצה"ל ובתום אימוני הטירונות הוצב לשרת בחיל-החימוש. ביום י"ח בשבט תשס"א (11.2.2001) נפל אמיר בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בפרדסיה. על מצבתו נחרטו מלים משיר של יהודה עמיחי: "לשכוח ולפרוח. לפרוח ולשכוח; זה הכל. השאר, עצבות בעיניים ותיאורי מסע". מפקד היחידה שבה שירת כתב למשפחה: "…אמיר שירת בחודשים האחרונים של שירותו הצבאי במחלקת 'אל-אופ' כטכנאי מערכות הדמיה. עם הגיעו ליחידתי, תוך תקופה קצרה, גילינו בחור סקרן, בעל קליטה מהירה וחוכמה רבה. מעלות אלה באו לידי ביטוי בעבודתו היומיומית, מול מגוון הנושאים להם נחשף. אמיר היה אדם אכפתי, אשר הרבה בפעילות מגוונת, כגון מצנחי רחיפה וטיולים ברחבי הארץ. אמיר היה אהוד על חבריו ומפקדיו, וחסרונו יורגש תמיד."