פיכטנבאום, איתן
איתן, בן הלה ואברהם, נולד ביום כ"ח בתשרי תשי"ג (10.10.1952) בחיפה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי למד בבית-הספר התיכון "ליאו בק" בחיפה. איתן היה חסון ויפה תואר, צעיר ששבה את לב רואיו בחיצוניותו ובאישיותו. הוא ניחן בפקחות רבה, בתפישה מהירה ובהבנה מעמיקה. מילדותו היה מוכשר מאוד וכשאך התחיל ללמוד לקרוא, נהג "לבלוע" שני ספרים ביום אחד והתעניין בתחומים שונים. הוא היה נער עירני, מלא מרץ ושופע קסם אישי. לא אחת נהג בשובבות והיה ראש וראשון לתעלולים שעוללו בני גילו, גם בבית-הספר וגם בתנועת הנוער. איתן היה שותף לפעילות חברתית ותרבותית ענפה. הוא היה חבר פעיל בתנועת הנוער "נוער לנוער", המסונפת למסדר "בני ברית". במסגרת זו נבחר להשתתף במשלחת בני-נוער, שיצאה לסיור בארצות-הברית. בסיור זה נפגשו חברי המשלחת עם בני-נוער יהודים בארצות-הברית ועם אישים שונים ובהם חברי בית-הנבחרים. איתן היה תוסס ואוהב חיים, נתון בתנועה בלתי פוסקת וניחן בקור רוח ובביטאון עצמי רב. אישיותו שפעה קסם רב והעידה על כושר מנהיגות. הייתה זו אישיות של אדם העשוי ללא חת, עקשן העומד על דעתו ולא חושש לומר את אשר עם לבו. הוא ידע להתייצב מול אתגרים ולהתמודד בכל משימה שדרשה רוח התנדבות, יזמה וכושר מנהיגות. בויכוחים ובשיחות הצטיין ביכולת שכנוע, ולמרות שהאזין בסבלנות לדברי מתנגדיו, נשאר תמיד איתן בדעתו ודבק בעמדותיו בעקשנות גדולה. איתן היה ספורטאי מצטיין, השתתף בתחרויות בענפי ההתעמלות והכדורגל ונמנה עם סגל קבוצת הכדורסל של מועדון "מכבי" בהר-הכרמל. מטבעו היה אוהב חברה ותמיד היה מוקף חברים וידידים, שיצא לבלות אתם, לרחוץ בים ולסייר בארץ. הוא שפע מרץ ורעננות נעורים וידע ליהנות מכל רגע בחייו הקצרים. חבריו ומכריו יזכרוהו כאדם רחב אפקים, בעל השקפת עולם מגובשת ומוצקה, תוסס, רב פעלים ושופע שמחת חיים ועליזות. רק לאחר נפילתו גילו בני המשפחה מחברת שירים שכתב, המשמשים עדות לנפש עשירה ורגישה. שיר שכתב על "הצחוק" מעיד יותר מכל על דמותו של איתן: מתפרץ ומתגלגל הוא באין מעצור. / מתעצם וגואה הוא / מלב שופע אור. / עד הוא לנפש בריאה ומאושרת / וסופו הוא גוויעה קצרה ונמהרת. איתן גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971 וביקש להתנדב לצנחנים, אולם מאחר שמכסות הגיוס היו מלאות, הוצב לחטיבת חיל הרגלים "גולני". במשאית שהייתה אמורה להוליכו לבסיס הטירונים של החטיבה, שמע כי נתפנו מקומות ביחידת הצנחנים. הוא זינק מן המשאיות ומיהר להתייצב בביתן של חיל הצנחנים, שם צורף למגויסים החדשים של החיל. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן. הוא סיים כחניך מצטיין קורס מפקדי כיתות ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס קציני חיל רגלים בבית-הספר לקצינים של צה"ל והוענקה לו דרגת סגן-משנה. איתן מונה למפקד מחלקה בגדוד צנחנים. אמנם תמיד חלם להצטרף ליחידת הסיור של הצנחנים, אולם משהתקשר לחייליו לא יכול היה להינתק מהם ונשאר בגדוד. הוא היה מפקד מעולה, שהקפיד על ביצוע מדויק ומושלם של הפקודות וההוראות. כיוון שהיה בעל כושר גופני מעולה טרח לשפר את כושרם הגופני של כל חיילי המחלקה שלו. לכן הייתה מחלקתו מתאמנת שעות ארוכות ולא חדלה מאימוניה גם כשהמחלקות האחרות יצאו למנוחה. איתן וחייליו חזרו ובצעו כל תרגיל וכל משימה, עד שהגיעו לשלמות שדרש מפקדם. הוא ניחן בכושר גופני, ביכולת "לקרוא את הקרב", בתפישה טקטית ובכושר מנהיגות ועם זאת הצטיין בחמימות אנושית ובטוב לב, שבזכותם היה מפקד נערץ וחבר לפקודיו. כולם יזכרוהו תמיד בשל אישיותו ובשל אהבתו לצה"ל. הוא השתתף בפעולות ובפשיטות בדרום לבנון. בינואר 1973 השתתף בפשיטה על כפר כפרא ונפצע אז ברגלו. בספטמבר 1973 השתתף בפשיטה באזור טריפולי ונפצע בידו מרסיסי רימון. במלחמת יום הכיפורים השתתף הגדוד שלו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. איתן פיקד על מחלקתו בקרב הקשה והעקוב מדם שהתנחל ב"חווה הסינית". חייליו ומפקדיו מעידים כי הצטיין בכושר מנהיגות, באומץ לב ובתעוזה. הוא חילץ את חייליו ממלכודת האש והיה האחרון שעזב את המתחם, אחרי שווידא כי כל חיילי המחלקה יצאו מן התופת. בשבת הראשונה לאחר תום הקרבות, יצא לחופשה קצרה בת 24 שעות. לאחר שהות קצרה בבית נסע לבקר את חייליו הפצועים ואת המשפחות השכולות. הוא עבר מחייל לחייל והתעכב אצל כל משפחה, ובכל בית חזר ותיאר את סיפור הגבורה של הגדוד ושל החייל שנפל. יום הביקורים שלו החל בעשר בבוקר ונמשך עד לאחר חצות. ביום ט' בחשון תשל"ד (4.11.1973), בשעה שתיים אחר חצות, בדרכו לביתו לאחר ביקור אצל משפחה שכולה, מצא את מותו בתאונת-דרכים. האיש שנחלץ מהקרב האכזרי ב"חווה הסינית" נפל דווקא בקרבת הבית, תוך מילוי חובה אנושית שנטל על עצמו. אחרי נפילתו גילו בני המשפחה את יומן המלחמה שלו, ובו תיאור לחימתו המופלאה של גדוד הצנחנים. איתן הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לפני מותו הועלה לדרגת סגן. אביו נפטר כארבע שנים אחרי נפילתו. הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו ובו קורות חייו, סיפור לחימתו ודברים על דמותו; חבריו קראו על שמו את קבוצת הכדורסל "מכבי איתן" הר-הכרמל, וקיימו טורניר לזכרו.
