פייר, אברהם (“אברימ’לה”)
בן נפתלי ז"ל וחיה-שפרא תבדל"א. נולד ביום כ"ב בשבט תש"ז (12.2.1947) בתל-אביב ולמד בבית הספר "הקליר" ובבית-הספר התיכון העירוני ד'. במסגרת העתודה האקדמאית החל לומד בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסת מכונות וסיים בממוצע-ציונים גבוה. אברהם אהב את המרחבים ואת הטבע. הוא היה חבר בחברה להגנת הטבע והשתתף בטיולים רבים. בשעות-הפנאי הרבה לקרוא ספרות יפה וספרות מקצועית. אברהם התגייס לצה"ל באוגוסט 1964 ושירת בחיל-החימוש במקצועו כמהנדס. תוך כדי שירות המשיך ללמוד לקראת התואר השני. לאחר סיום שירות החובה המשיך לשרת בצבא-הקבע. הוא היה מסור מאוד לעבודתו ולפקודיו והתקדם מהר בסולם הדרגות. דרגת הסרן הוענקה לו מחצית השנה לפני הזמן. אברהם הצליח להתגבר יפה על בעיות צבאיות ואנושיות, שנתעוררו במסגרת תפקידו ופקודיו אהבוהו והעריצוהו. הוא היה להם כאב בתוקף תפקידו, וכבן בשל גילו הצעיר. בתקופה האחרונה לחייו עסק בתכנון סודי בתחום פיתוח הנשק, אך הוא לא זכה לראות את פרי עמלו. ביום י"ג באלול תשל"ב (23.8.1972), נפל תוך כדי עבודה, בתאונה שאירעה בזמן הניסויים, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אם, אח, אישה ובת קטנה, שאהבם מאוד וידע אתם רוב אושר. קצין-החימוש הראשי כתב לאלמנתו במכתב תנחומים: "ראי אותנו שותפים לצערך הכבד ואבלים על מותו ללא עת של חבר וקצין למופת". מפקדו כתב לאלמנתו כי "לעולם לא ימוש מזכרוני מראה פניו כאשר הפתענו אותו רק תמול שלשום בעת שהוכרז כקצין מצטיין. אכן, לא תמיד קולעת בחירה זו כפי שקלעה הפעם. מופת ודוגמא היה אברהם ז"ל. אין בפי מילות נחמה לך, לבתו דנה הפעוטה ולאם השכולה. גדולה ואכזרית האבידה מלהשלים עמה. מי יתן ותמצאו את כוחות הנפש לשאת בסבל". המפקד סיים את מכתבו במלים אלה: "לא נשכח את אברהם ז"ל. לא נשכח את המופת שנתן לנו בחייו, ביושרו, סבלנותו, צניעותו, שקדנותו ועל הכל, בהיותו אדם".
