פיירברגר, יעקב (“יקי”)

בן יוסף וחיה. נולד ביום ב' בניסן תש"ט (2.4.1949) בעיר טרגמורש שברומניה. עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1959 ולמד בבית-הספר הדתי על שם בר-אילן בהרצליה ובישיבת "בני עקיבא" ברעננה. הוא היה חניך תנועת הנוער "בני עקיבא" וגם הדריך בה. יעקב הקדיש את כל מעייניו ללימודי קודש והגה בהם יומם ולילה. במשך שנים רבות כתב יומן, שבו רשם את חוויותיו ואת מחשבותיו ומתוך יומן זה מצטיירת דמותו האצילה. הוא גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1967 ושירת בנח"ל. בתחילת שירותו עסק בהדרכה. אור ליום י"ב באייר תש"ל (17.5.1970), נפל בבקעת הירדן בעת היתקלות באויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. ברשימה שכתב עליו מפקדו הוא מספר: "התקופה שיקי היה תחת פיקודי הייתה התקופה היפה והמוצלחת ביותר שהייתה לי כמפקד וממילא היא זכורה לי היטב. את כל ההצלחות של הפלוגה ייחסתי בלי יוצאת מן הכלל הן למפקדים הזוטרים והן לכל חיילי; אך כמו בכל חברה היו המפקדים והחיילים כאלה אשר בלטו במיוחד לטוב. אני משער שדברי אלה הם על דעת כל המפקדים בפלוגה וכשאני מתייחס בדברי אל יקי אני אומר בכנות ובתום-לב, כי לדעת כולם הוא שימש דוגמה לחיילי הפלוגה, בין שהדברים אמורים בתחום המבצעי ובין שהם אמורים בתחום החברתי. במשך כל התקופה שיקי שירת בפלוגתי הייתה הפלוגה בלחץ מתמיד של אימונים מפרכים ומעל לכל – בלחץ של עבודה מבצעית קשה, שכללה סיורים ומרדפים רבים. לפעמים ראיתי כי יש חיילים הכורעים תחת עול משאם – והבנתי זאת. אך לגבי יקי היה ברור שהוא לא יהיה מאלה שיישברו. הוא היה חייל לדוגמה. ניתן לקבוע זאת בעיקר על פי מצבים קשים בהם עמד החייל ותגובותיו. הוא הוכיח כי הוא מסוגל לעמוד בכל; במשך כל התקופה שהיה תחת פיקודי נוכחתי לדעת כי היה בעל משמעת עצמית ורצון אישי חזק להצלחת הפלוגה בכל עבודתה. מטבעו היה שקט ובשעה שאחרים היו רוטנים וכועסים היה הוא מגיב בשלוה ובאיפוק – – – לא שמעתי עליו תלונות – – – בימים אלה נופלים הטובים בבנינו. קשה להשלים עם חסרונם של כל אלה שהיו ואינם, אך אנחנו חייבים לזכור כי במותם ציוו לנו את החיים". ישיבת בני עקיבא ברעננה הוציאה לאור, בסיוע קבוצת "עלומים" ובסיוע המשפחה, ספר לזכרו בשם "זכור זאת ליעקב;" בישיבה הוקמה על שמו גם פינת זיכרון וגם "ספריית הקודש והמקדש".