פייקס, מיכאל (מיכה)

בן דויד ומרים – דור רביעי בארץ סבתא, מצד האם, היתה ממייסדות רחובות. מיכאל נולד ביום י' באב תרצ"א (23.7.1931) ברחובות. כל ימי-ילדותו חי באווירה של רוח צבאית. אביו היה חבר ה"הגנה" ברחובות, מפקד חי"ש וסרג'נט גושי שם. במלחמת-הקוממיות היה קצין בחטיבת "גבעתי". באותה תקופה היה מיכאל בהכשרה במנרה ושם נמנה עם הפלמ"ח. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי ברחובות המשיך את לימודיו התיכוניים שם וסיים אותם בבית-הספר "תיכון חדש" שבתל-אביב. לצה"ל גויס בדצמבר 1949 ועבר קורסים של מ"מ ומ"פ והשתתף בפעולות-תגמול רבות. כאשר פרצה מערכת-סיני היה מפקד-פלוגה בה ושירת בחיל-הצנחנים. הוא נפצע בקרב על המיתלה. אך טרם הגליד הפצע עזב את בית-החולים וטס לשארם-א-שייך. נשלח להדרכה, בתפקיד הדרכה הועלה לדרגת רב-סרן. בשנת 1963 סיים קורס פו"ם ולאחר-מכן נשלח לארצות-הברית להשתתף בקורס של הכוחות המיוחדים. מפקד אותו קורס כתב עליו מכתב מלא הערכה לאישיותו במילוי כל התפקידים. עם שובו משם הועלה לדרגת סגן- אלוף ושירת כמג"ד בחטיבת "גולני". בשנת 1966 היה מפקד הצעדה בהולנד וגם בארץ השתתף בצעדות. עם סיום תפקידו כמג"ד נעשה לסגן-מפקד בבית ספר לקצינים ולאחר-מכן שובץ כמג"ד לשעת-חירום בחטיבת ירושלים. מיכאל שירת שמונה-עשרה שנה בצה"ל ומילא בעיקר תפקידי-פיקוד. אך בפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל מיכאל בקרב שנערך באבו-טור שבירושלים הבירה. בהיותו בתעלת-קשר בתוך שכונת אבו-טור ניסתה חולית הלגיון הירדני לפרוץ דרך לעצמה ותוך כדי כך ירה אחד הלגיונרים מתת-מקלע; הצרור פגע במיכאל – וכך נפל. הניח אשה בהריונה ושלושה ילדים; ארבעה חדשים לאחר נפול מיכאל נולדה הבת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מן הראוי לציין כי למיכאל היתה זיקה מיוחדת להגנת עיר הבירה אשר בה גר. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. ב"יובל", בטאון בית-הספר "תיכון חדש" הונצח שמו. מעזבונו הובא ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל.