פיינשטיין, משה-שמואל

משה-שמואל (משה'לה), בן רחל ויצחק, נולד ביום כ"ה בחשון תשי"ב (24.11.1951) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "נר עציון", אחרי-כן למד בבית-הספר על-שם ברנר ובבית-ספר ערב למסחר בפתח-תקוה. בימי נערותו נמנה עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד". אחרי-כן החל לעסוק בספורט והצטרף לסקציית הספורט של "הפועל" פתח-תקוה. עיקר עניינו היה הריצה, ובתחרויות רבות זכה במקום הראשון; ועל כך מעידות תעודות ההצטיינות הרבות שהוענקו לו. משה-שמואל הרבה לקרוא והרב לכתוב. הוא קרא הרבה ספרי הגות וכתב מאמרים ושירים. במאמריו, הכתובים בסגנון קל ורהוט, בשפה פשוטה המובנת לכל, דן באדם היחיד, חסר-האונים אל מול איתני הטבע. כן כתב ספר-עזר ללימוד הגיאוגרפיה של העיר עכו. בעיקר נמשך לבו למתמטיקה והוא אף התכונן ללמוד באוניברסיטת תל-אביב. כדי להסיח את הדעת ולמצוא פורקן למתחים, היה מסתגר בחדרו, רושם ומצייר, בעיפרון ובצבעי שמן. היו לו "ידי זהב". הוא עסק בעבודות מסגרות, סרטט חלקי מכונות, ואת זמנו הפנוי הקדיש לטיפוח הגן בחצר ביתו, שתל דשא ונטע עצי פרי. הוא ידע לשלב פיתוח הרוח והמחשבה, בלא לפסוח על תרבות הגוף. "אין להפריד בין השניים", נהג לומר. משה-שמואל היה בעל אורך-רוח ולא נהג לכעוס. אופטימי היה ועליז, שמח וחייכן. הוא אהב את הזולת, היה חברותי ואהוב על הבריות, איש נעים שיחה ומוכן ללמוד תמיד מכל אדם. להוריו היה בן נאמן ומסור ורחש להם כבוד רב. משה-שמואל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס מפקדי טנקים. הוא אמר: "בשריון אני מרגיש שאני תורם משהו למולדתי". לקראת הענקת תעודת השחרור מן השירות הצבאי הסדיר, כתב מפקדו: "הוא מש"ק טוב, מפקד אחראי, יוזם מוכשר. מילא את תפקידו כראוי, לשביעות רצון מפקדיו". כל ימי שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב מכתבים הביתה, שבהם הרגיע את אביו ואת אמו ולא סיפר להם דבר על האימונים המפרכים ועל חיי השדה הקשים. במלחמת יום הכיפורים השתתף משה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) בתל-פארס, פגע טיל בטנק שלו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. חברו ירון, הקים לזכרו קבוצת ספורט ("קבוצת משה"), המתאמנת בריצה למרחקים ארוכים. במאמרו "אומץ לב מהו?" כתב משה-שמואל: "אומץ לב הוא שמירה על עקרונות ואידיאלים והקרבת החיים על קידוש עקרונות אלה ועל הרעיונות שהאדם מאמין בהם". הוסיף אביו של משה: "כזה היה משה'לה שהיכרנו; שום מאמץ לא הרתיע אותו. הוא זכה להערכה ולכבוד מכולם, ולא בכדי. חבל על נעורים כאלה, שנקטלו בטרם זמן".