פיינברג, צבי (גרישא)

בן אידה ויצחק. נולד ביום כ"ט בטבת תרע"א (20.1.1911) בקובנה שבליטא. בשנות מלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתו עם שאר היהודים מקובנה, לרוסיה. ברוסיה התגוררו בעיר רוסטוב שעל נהר דון. לאירועים הגדולים, שהתרחשו שם באותן שנים – המהפכה ומלחמת האזרחים – היתה השפעה רבה על דרך מחשבתו והשקפת עולמו כפי שהתגבשו במרוצת הזמן. לאחר שוב המשפחה לקובנה בשנת 1921 למד צבי בגימנסיה העברית המקומית ובמקביל ללמודיו, היה פעיל בתנועת הנוער בית"ר. בשנת 1933 עלה בקבוצה של חברי תנועתו לארץ ישראל. עם בואו לארץ הצטרף למחתרת הארגון הצבאי הלאומי וכמו כן היה חבר בקבוצת "ברית-הבריונים". אהבת הארץ ושאיפתו להכיר את שביליה הביאוהו ללמוד את מקצוע המדידות. משיכה נוספת נודעה בו לטיס, הכשרת טייסים וצנחנים שיהיו חלק מן הצבא העברי לעתיד לבוא, ואכן היה בין מקימי קלוב התעופה בארץ. עם פרוץ מאורעות הדמים של 1936 השתתף בשורות האצ"ל, בהגנת העיר העתיקה בירושלים ו"שכונת התקוה" בתל-אביב. כמו כן סייע בהורדת מעפילים בחופי הארץ ונטל חלק ביסוד "החברה לפיתוח עקבה". בגלל פעילותו האנטי-בריטית נאסר פעמים אחדות על ידי השלטונות וישב בבתי הכלא ביפו, ירושלים, עכו וצריפין. אבא אחימאיר, חברו לתקופת המאסר בעכו באותם הימים, כתב עליו לאחר זמן בין השאר: "בשום מקום אינך מכיר את היחיד כשם שאתה מכירו בבית הסוהר. כאן אתה רואה באיזו מידה שולט האדם על עצביו, ולא עצביו עליו, וגרישה היה 'בחור ישיבה' האידיאלי. לא היית מרגיש בקיומו כשם שאינך מרגיש בקיומם של אברים בריאים בגופך". גם בחוץ היה צבי אהוב על חבריו צנוע, ומסתפק במועט. בשנת 1940 היה צבי עם ראשוני המתגייסים לצבא הבריטי ושירת בו 4 שנים. תחילה הוצב לחיל ההנדסה של הצבא האוסטראלי ואחר כך הועבר ליחידת המודדים וקיבל דרגת קורפורל. במסגרת יחידה זו עסק צבי בין השאר בהכנת מפות של צפון הארץ וסוריה, ערב פלישת בעלות הברית לסוריה וללבנון בשנת 1941. לאחר הפלישה, שבה השתתף גם הוא, עבר עם יחידתו דרך עיראק למצרים ובעת הקרבות במדבר המערבי הגיע עד בנגזי. בקרבות אל-עלמיין נפצע ברגלו. בכ' בכסלו תש"ה (6.12.1944), נפגע בתאונת רכבת ליד איסמעאיליה שבמצרים והובא למנוחות עולמים בבית העלמין הצבאי שבמואסקר. הניח שלוש אחיות.  ציון מיקום קיברו 3A9. יחידה Royal Engineers. דרגה corporal.