פיינברג, עמנואל (מנדלה)

בן לאה ושלמה-שמואל, נולד ביום כ"ד באלול תרפ"ז (21.9.1927) בירושלים. לאחר שסיים בית-ספר יסודי למד מכונאות ונהגות. היה מדריך בתנועת-נוער ובגיל צעיר הצטרף ל"הגנה". עמנואל עבד בכמה מקומות בעיר, ובמשך שנה – במפעל ים-המלח. הוא התחיל להשתלם בשיעורי-ערב, אך לא יכול היה להתמיד בכך בגלל תפקידי הארגון שהוטלו עליו והוא מילא אותם בקפדנות. בדצמבר 1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התגייס לצבא המגינים. הוא יצא לשמירה בנווה שאנן, התאמן במוצא וסיים אימוניו בהצטיינות. שלושה חודשים היה נתון במצור עם מגיני מקור חיים. שם גם נפצע. עוד בטרם הספיק להחלים, יצא להשתתף בכיבוש קטמון. אחר-כך סיים קורס תותחנים וצורף, במסגרת גדוד "מוריה", לפעולה בשייח'- ג'ראח. היה חבר עליז והפליא בסיפורי-בדים. היה תמיד במצב-רוח מרומם עד שנפל הטוב בחבריו. ביום י"ב באייר תש"ח (21.5.1948) נשלח כאחד מאנשי-התגבורת לשייח'-ג'ראח. הוא נסע במכונית משוריינת ונפגע בראשו על-ידי פגז והתעוור. הובא לבית-חולים, נותח ומת כעבור חמש שעות. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.