פיין, עמוס

בן מרים וצבי, נולד ביום ו' באב תרפ"ב (31.7.1922) בנהלל למשפחת-איכרים ותיקה ומושרשת בארץ. סבו ואביו היו מראשוני השומרים והשתתפו בהגנת תל חי יחד עם יוסף טרומפלדור וברוח זו של אהבה ומסירות לארץ, גדל הנער. למד בבית-הספר בנהלל ובשעות הפנאי נוהג היה לעזור במשק אביו. אהב את החקלאות ועבד בענפי משק רבים, ובייחוד הצטיין כשתלן מומחה ומוכשר. בהיותו בן 16 הצטרף ל"הגנה" ומאז לא היה קץ למסירותו לענייני ה"הגנה" ולצרכיה. ראשית פעולתו ב"הגנה" – עבודה במחלקת החימוש (מח"ש). ברבות הימים עבר קורסים רבים, כגון קורס מיקוש וחבלה, קורס נשקות, קורס מ"כים וגם הדריך אחרים. משנת 1940 החל לעבוד כעוזר ל"מחסנאי ראשי במחסן המרכזי" לנשק. התקין "סליקים" וטיפל בהם לאחר יום עבודה מפרך ולא ידע ליאות בתפקידו. במשך הזמן היה למחסנאי ראשי. ב"שבת השחורה", 29.6.1946, יום החיפושים הנודע, העביר מתוך הסתכנות רבה את הנשק ממקום למקום כדי להחביאו. כבר בגיל 17 היה מפקד מחלקת החי"ש בנהלל ובהיותו בן 19 התגייס לנוטרות וכל אותו זמן הדריך במקומות שונים בקורסי חבלה ומיקוש. לאחר שעזב את המח"ש, סיים קורס מ"מים והצטרף לחיל-הרגלים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בקרבות טירת צבי, משמר העמק, מגידו-לג'ון, יוסף- בק ועוד. הוא נתמנה לקצין חבלה של גדוד "דרור" בחטיבת "גולני" והיה אחראי למיקוש וחבלה בכל אזור העמק המזרחי והמערבי. היה אהוב על פקודיו, כי ידע לנסוך בהם רוח התלהבות ומסירות והיה נאה דורש ונאה מקיים ואנשין בטחו בו. עמוס היה איש משק ונשק במלוא מובן התואר הזה. ביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948), אחרי 36 שעות של קרב קשה בסביבת לג'ון, יצא, על אף עייפותו הרבה, להניח מוקש ענקי מתחת לגשר כדי למנוע גישת כוחות אויב לשטח שנכבש. כשמפקדו ניסה לעכבו בהעירו לו על עייפותו, ענה עמוס שגם אחרים עייפים ואין הוא טוב מהם. הוא עוד הספיק להרחיק את חבריו, הניח את המוקש, אך בו ברגע התפוצץ ועמוס נפל חלל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנהלל. השאיר אחריו אישה, מרים, ותינוקת בת 6 שבועות. אחרי מותו הועלה לדרגת סגן ראשון (סגן). צה"ל הקים מוזיאון לחבלה ומיקוש הנושא את שמו של עמוס פיין ז"ל. על שמו, מחנה "עמוס"