פיילכנפלד, מיכאל (קורט)

בן ליזלוטה וד"ר רודולף, נולד ביום ח' בשבט תרפ"ט (19.1.1929) בברלין, בירת גרמניה. בהיותו בן שש התקבל לבית-ספר עירוני. מכיוון שלא יכול לשאת את היחס הרע אליו מצד הילדים הגרמנים, הועבר לבית-ספר יהודי. התעניין מאוד בידיעות היהדות שניתנו במסגרת "לימודי הדת", ובהיותו בן שמונה הצטרף לתנועת-הנוער "בר-כוכבא". בהיותו בן תשע, בשנת תרצ"ט (ספטמבר 1938), עלתה המשפחה לארץ. מיכאל למד בגימנסיה "בן-יהודה", עבר לגימנסיה "שלווה", סיים בה את הכיתה השישית ועמד בבחינות הבגרות הלונדוניות. מילדותו התעניין במקצוע של אביו וסבו הרופאים, קרא ספרים על גדולי הרפואה בעולם ובחר לו את דרך עתידו במקצוע זה. אחרי בחינות הבגרות עבד כזבן בחנות, התייחס אל תפקידו ברצינות ונתחבב על בעל העסק. בערבים למד לטינית וצרפתית, כי בסתיו היה אמור להתקבל כתלמיד לרפואה באוניברסיטת ז'נבה. מיכאל היה חבר בתנועת "הצופים הקשישים", עבר עם קבוצת חברים לתנועת "הבונים" והיה בין ראשוניה. בהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה" ועבר את כל שלבי האימונים. הוא נטל על עצמו תפקידים קשים והיה למופת בהתגברות כוח רצונו על עייפות ורפיון. בגלל המתיחות בארץ לקראת ההכרעה באו"ם בסתיו 1947, סירב לצאת להתחלת לימודיו בשוויץ ובמכתביו לקרובים בחוץ-לארץ השתדל להפיח בהם את התלהבותו הארצישראלית. משנפלה ההכרעה בלייק-סאקסס, מקום מושב עצרת האו"ם שהחליטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות פרצה המלחמה, והוא התייצב לשירות בחי"ש תל-אביב. כשנהרג אחד ממכרי הוריו בדרך לירושלים, ניחם אותם בחזון קודר: "עוד רבים יהיו הקורבנות ביישוב". כעבור שבוע היה גם הוא אחד מקורבנות אלה ביום א' בטבת תש"ח (14.12.1947) יצאה מפתח תקווה שיירה בת 7 מכוניות עם 48 לוחמים כתגבורת לבן שמן. כדי להפתיע נסעה השיירה לא בדרך הרגילה, אלא דרך מגדל צדק ובית-נבאללה. השיירה הצליחה להתקדם למרות אש שנורתה עליה ממספר מקומות ותקלות שאירעו לכלי הרכב. בהגיעה למחנות הצבא בבית-נבאללה נפתחה עליה אש כבדה על-ידי יחידה של הלגיון הערבי שהיתה במקום. בקרב זה נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. זכרו הועלה בדף מיוחד בחוברת "איך נפלו גיבורים" לזכר 11 חללי השיירה לבן שמן.