פייט, יצחק (איצ’לה)

בן חנה ויעקב-לייב, נולד בשנת 1913 למשפחה שומרת דת ומכובדת בעיירה חוליביאנה-גורה במערב גליציה, פולין. למד ב"חדרים" ובבית-ספר יסודי. מתוך תשוקה עזה להוסיף דעת עזב את בית הוריו בעודו נער רך. בלי פרוטה בכיס עבר גבולות ברגל והגיע לפרנקפורט שעל נהר מיין ואחרי השתדלויות מרובות נתקבל שם כתלמיד ב"ישיבה". הוא הצטיין כעילוי והשתלם גם בלימודים כלליים. משהשתלטו הנאצים על גרמניה בשנת 1933 ברח לצרפת ואחרי טלטולים מרובים הגיע לארץ באותה שנה. כאן הצטרף לציבור החלוצים והיה חבר בהסתדרות העובדים, במפא"י וב"הגנה". יצחק עבד בפרדסי פתח תקווה ובמחצבות "אבן-וסיד" במגדל צדק וסירב לקבל עבודה משרדית שהציעו לו. ביום עבד ובלילה שמר ולמד עד שמחלת הטיפוס הפילתו למשכב. משקם ממחלתו סירב לקבל עזרה מאיש. מחוסר יכולת לשוב לעבודה המפרכת נאלץ לקבל עבודה משרדית בתל-אביב, בחיפה ובמחנה צבאי. הוא חלה שוב ושכב חודשים בבית-החולים. כשקם ויצא פגעה בו הבשורה הרעה, שאחיו היחיד, ששרד מכל המשפחה הגדולה, נרצח בידי שיכור פולני. כשהחלה מלחמת-העצמאות התייצב ונתקבל לצבא למרות בריאותו הרופפת. שירת בחטיבת "גולני" ונשלח לשער הגולן. כשבא פעם לחופשה סירב להישאר אף יום נוסף ומיהר לחזור למערכה. הוא עוד זכה לראות בקום המדינה, ומיד הצטרף ללוחמים בסורים, אשר פלשו לעמק הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על- ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה, והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. השאיר אחריו אישה, עליזה.