פייגנבוים, יצחק (“איצי”)

בן זלמן ואסתר-ביילה. ביום א' בכסלו תר"ץ (3.12.1929) בעיר וולודבה שבפולין. בילדותו למד ב"חדר". סיים את לימודיו בבית-הספר יסודי והמשיך ללמוד ב"ישיבה". בשנת 1942 עלה לארץ מרוסיה דרך פרס יחד עם עולי טהרן במסגרת "עליית-הנוער;" רק אחיו עלה עמו ושאר בני-משפחתו נשארו ברוסיה. עם בואו התחיל ללמוד ב"ישיבה" בירושלים. למד בישיבת-פונוביץ ובישיבת "בני-עקיבא" ולאחר-מכן נכנס לבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל". בסיימו את לימודיו נשאר שם כמדריך בענף-המטעים. מאז היכנסו ל"מקוה ישראל" השתייך ל"הגנה" והיה פעיל בה. בפרוץ מלחמת-הקוממיות ניתן לו שחרור מטעמים משקיים, אלא שהוא סירב להישאר בעורף והתנדב מרצונו הטוב באמרו לחבריו, כי אין הוא רוצה שהם ימסרו את עצמם בשבילו. הצטרף לפלמ"ח, היה בפלוגת-סיירים והשתתף בקרבות ליד חולון ובאבו-גוש – ובקרב בהר-טוב נפצע ברגלו. מייד להחלמתו התיצב שוב – הפעם לחיל-הצנחנים – וכעבור חדשים מספר נפצע שנית. מבחינת סוג-הבריאות שנקבע לו נאלץ לעבור לחיל-הרגלים ומאז עמד בשמירה בעמדות בהר-ציון. ביום י"ג בניסן תש"ט (12.4.1949) בשעת מילוי תפקידו בבית-נבאללה נפצע קשה ומת מפצעיו בבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.