פייגין, מרק

בן ברטה ויוסף, נולד בשנת 1904 בעיר ברדיאנסק שבדרום-מזרח רוסיה (בפלך טאווריה או קרים). הוא התחנך באווירה ציונית בבית הוריו וגדל כאזרח בן-חורין וזקוף-קומה, כי היהודים המעטים שהורשו לגור שם בתקופת השלטון הצארי על סמך זכויות מיוחדות, נתקבלו בחברה הרוסית המקומית כאזרחים מכובדים. ציונותו נבעה אפוא מתוך שאיפה אל הנאצל שנתגלתה כל ימיו בנדיבות-לב אצילית במגעו עם הבריות. אחרי המהפכה הקומוניסטית הצטרף לארגון הציוני של הנוער הלומד "החבר" ומילא בו תפקידים אחראיים. הוא הוסיף לפעול בארגון בעת היותו סטודנט באוניברסיטת מוסקבה משנת 1921 ואילך ואחר-כך במחתרת בתנועה המאוחדת של הנוער הציוני. בשנת 1926 נאסר בגלל ציונותו וגורש לסיביר, ואחרי חודשים מספר הומר עונשו ברישיון לעזוב את רוסיה לצמיתות ובספטמבר/אוקטובר 1926 בא לארץ ולמד בטכניון בחיפה עד שהוסמך למהנדס. הוא נשא לאישה בת משפחה ספרדית ותיקה בירושלים, עבד שנים אחדות כמנהל-עבודה במפעל האשלג בצפון ים-המלח ובארגון העבודה מראשיתה במפעל שבסדום. אחר-כך עבד זמן-מה בחברת-החשמל הירושלמית ובשנים האחרונות – בשירות חברת-המים בפרדס חנה ובתל-אביב. מיד אחרי בואו לארץ הצטרף ל"הגנה". במהומות תרפ"ט היה בין מגיני חיפה ובתקופת מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט פעל כמפקד בהגנת ירושלים והסביבה. גם בתקופות של שקט ומאבק המשיך בפעילותו בשירות הביטחון. מראשית שנת 1948 שירת כקצין במטה הכללי של ה"הגנה" ועשה לילות כימים לשם הגברת כושר המגן והמחץ של כוחות ישראל. ביום י"ד באדר א' תש"ח (24.2.1948), כאשר היה בנסיעה לרגל שירותו מחיפה לעפולה, נרצח על-ידי ערבים ליד קרית חרושת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. השאיר אחריו אישה, רחל, שהתגייסה מיד אחרי נפילתו, כדי למלא את מקומו, ונפלה בעת שירותה כשנה אחרי מותו.