פייגין (ולירו), רחל
בת מנוחה ויעקב, נולדה ביום י' בתמוז תרע"א (6.7.1911) בירושלים. לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה העברית בירושלים, המשיכה ולמדה באוניברסיטה העברית והיתה חברה פעילה ב"מכבי" ירושלים. היא נישאה למהנדס מרק פייגין, וכרעייה נאמנה ומסורה היתה לו לעזר בתפקידיו המקצועיים בפיתוח הארץ (בחברת-האשלג, בחברת-החשמל ובחברת-המים) ובשירותו בהגנת היישוב. בתקופת המהומות, מ1936- ואילך, פעלה אף היא בשירות ה"הגנה". בחודשים הראשונים של מלחמת-העצמאות, כשבעלה מילא תפקידים אחראיים במטה הכללי של ה"הגנה", ניסתה לשדל אותו שיחוס קצת על עצמו ויקציב לעצמו שעות למנוחה, ומשלא ציית לה ונדד לרגל עבודתו ממקום למקום שבועות רצופים מבלי לבוא הביתה, השלימה עם ההכרח שבדבר. משנפל בעלה ביום 24.2.1948 בעת נסיעה לרגל שירותו, התייצבה לשירות ומילאה תפקיד אחראי במטה הכללי, בטיפול באנשי מח"ל דוברי צרפתית. בטיפול זה ראתה חובת צדק וחובה אנושית, עמדה מתוך הניסיון על פגמים ביחס השלטון והציבור אל המתנדבים הללו, היתה לפה למשאלותיהם ולקובלנותיהם לפני המטה הכללי, וביקשה דרכים לתיקון הפגמים. רחל צפנה את יגון אלמנותה בלבה ועמלה להפחית את סבלם של אחרים. היא נספתה בתאונת-דרכים ליד רחובות ביום ו' בטבת תש"ט (7.1.1949), כאשר נסעה במסגרת שירותה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. לאחר נופלה הוענקה לה דרגת סגן.