פייבלוביץ, חיים ליאון

בן חנה ופאול, נולד ביום י"א בניסן תרס"ז (26.3.1907) בפולין. שם סיים בית-ספר יסודי ואחר-כך למד מיכניקה. עלה ארצה בשנת 1936. בימי מהומות תרצ"ו השתתף בפעולות נגד הערבים, נאסר ונכלא במבצר עכו ואחר-כך נאלץ לעזוב את הארץ ולחזור לפולין. היה נהג מונית בקטוביץ ובקיץ 1939 גויס לצבא הפולני ושירת כמכונאי-קרקע בחיל-האוויר. עם שרידי הצבא הפולני נסוג לרומניה ונכלא במחנה-הסגר בסלאטינה שבדרום המדינה. שם השתדל להיות לעזר לחבריו. ב-26.10.1945 עלה שנית ארצה, עבד כנהג בטחנת-קמח שבמפרץ חיפה ומצא אושר וניחומים על סבלו בחיק משפחתו (אישתו ושתי בנותיו). במלחמת-העצמאות המשיך בשירותו בהובלת קמח בדרכים המסוכנות. באחד הימים, כשהביא משלוח קמח לתל-אביב, נשלח להשתתף בשיירה להובלת מזון לירושלים. משם נשלח להוביל מצות בשיירה לגוש עציון. ביום י"ז באדר ב' תש"ח (28.3.1948), ליד נבי-דניאל, הותקפה השיירה בדרכה חזרה לירושלים. 15 מנוסעי השיירה נהרגו וחיים ביניהם. במשך 48 שנים נחשב כחלל שמקום קבורתו לא נודע, ולזכרו הוקמה מצבה בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל. במרס 1966 – לאחר בדיקה מקיפה, התברר שחיים נקבר כאלמוני בקבר-אחים של חללי השיירה. השלט "אלמוני" הוסר מעל הקבר והוצבה מצבה עם שמו ופרטיו של חיים.