פייביש, טוביה

טוביה, בן שושנה ואברהם, נולד ביום ט"ו בניסן תש"י (2.4.1950) בחיפה, וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "גלבוע" בחיפה. בבית-הספר היה טוביה (שכונה טובי) תלמיד ממוצע ולדברי מוריו, היה בו שקט נפשי. הוא אהב לעסוק במלאכת-יד ועבודות משלו מקשטות את בית הוריו. אחרי שסיים את הלימודים בבית-הספר היסודי יצא לעבודה ולפני שגויס לצבא, עבד כמכונאי במכון דיזלים במפרץ חיפה. הוא נחשב עובד טוב וממושמע והתקדם יפה בעבודתו. טוביה היה בן נאמן להוריו והם היו יקרים לו מאוד. תמיד התחשב בהם ומעולם לא ביקש מהם עזרה כספית, ולו קטנה ביותר, אפילו לצורך נישואיו. אדרבא, הוא השתדל לסייע להם ככל שיכול. טוביה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1968 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות, השתלם בקורס רגמי מרגמות 120 מ"מ ושירת כרגם בגדוד מרגמות כבדות מתנייעות. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כסגן מפקד צוות בגדוד מכמ"ת. כשחזר לחיים האזרחיים החל לעבוד כפועל רשת בחברת החשמל בחיפה ומעסיקיו היו מרוצים מאוד מעבודתו. הוא עבד שעות רבות ביום כדי להרוויח ולחסוך כסף. בשנת 1971 נשא לאישה את חברתו איבון וברבות הימים נולד לזוג בן. הוא היה בעל מסור, התגאה בבנו ודאג לכל צרכי משפחתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא טוביה ליחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה ברמת-הגולן, ובהדיפת שריון האויב מאזור חושנייה. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע טוביה בהפגזה בגזרת עין-זיוון ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן (בנו השני נולד לאחר נופלו ונקרא על-שמו טוביה), הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בחירוף נפש סייע בנכם לכוחות השריון בירי מאות פגזים, כשהוא חשוף להפגזת הארטילריה הסורית. על אף היותו צעיר ביחידה, הצליח טוביה ליצור קשר אמיץ עם חיילי היחידה ועם אנשי הצוות בפרט. אומץ-לבו וקור רוחו תרמו לאווירה בטוחה ורגועה בקרב חבריו".