פיטל, קלמן (קלימה)

בן הלנה ודויד, נולד ביום י"ד בתמוז תרע"א (10.7.1911) בעיר פטרסבורג, רוסיה. בשנת 1917 יצא עם הוריו ואחיו לפינלנד ומשם עבר לצופוט שליד דנציג. קלמן למד בבית-ספר יסודי ותיכון והצטרף לתנועת-הנוער הציונית "תכלת-לבן" ("בלאו-וייס"). הוא סיים את בית-הספר הטכני הגבוה בדנציג ב-1933 והוסמך למהנדס. בשנת 1934 נשא לאישה את חברתו, ששאפה כמוהו לבנות את עתידם בארץ-ישראל. אחרי השתדלות ממושכת קיבלו סרטיפיקט (רישיון-עלייה) ועלו ארצה בחודש אוקטובר 1935. בגלל קשיים להסתדר כמהנדס ניסה את מזלו בעבודות שונות ובסוף למד לכונן ולתקן מקררים חשמליים וביחד עם חבר פתח בית- מלאכה לתיקונים. בשנת 1936 נולדה לו בת. בשנת 1940 התגייס לחיל-המהנדסים בצבא הבריטי, שירת במצרים ובאיטליה והגיע לדרגת סרג'נט (סמל). כחבר ה"הגנה" מאז 1935 מילא בה את חובתו בכל עת ובמלחמת-העצמאות שירת בירושלים בחטיבת "עציוני". קלמן נפל ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) בדרך להר- הצופים. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי, נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות-ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות בסנהדריה.