בן נעמי-שרה ומשה. נולד ביום כ"ח בחשוון התשל"ב (15.11.1971) בבת ים, שם גדל והתחנך. את לימודיו החל בבית-הספר הממלכתי-דתי "אראל" ולאחר שהשתנה מקום מגורי המשפחה, המשיך בבית-הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" בעיר. בסיום כיתה ח' עבר נתנאל לבית-הספר התיכון העיוני-דתי "בית וגן" בבת ים, שם סיים את חוק לימודיו במגמה הריאלית. בהיותו בבית-הספר הצטרף נתנאל לתנועת הנוער "בני עקיבא", בסניף ששכן סמוך למקום מגוריו, והיה פעיל בו במשך מספר שנים. בהיותו בכיתה ט' נשלח מטעם בית-ספרו להשתתף בקונגרס הארצי התשיעי לנוער, שעסק בנושא ה"ציונות". בכיתה י', במסגרת פרויקט "מחויבות אישית", שעניינו עזרה לזולת בתחומים שונים, שימש נתנאל כחונכו של נער בעייתי והצליח לקדמו להישגים בלימודיו. נתנאל היה בעל נטיות ספורטיביות ותחביבו העיקרי היה ג'ודו, בו עסק במשך שש שנים. הוא הגיע להישגים רבים, ביניהם לתואר אלוף הארץ לשנת 1988, וצורף כחבר בנבחרת ישראל לג'ודו. נתנאל דיבר ארבע שפות: עברית, צרפתית, אנגלית וערבית והיה מוכשר בתחומים נוספים. בזכות נתוניו הגבוהים, הוצע לנתנאל להצטרף לעתודה האקדמית. הוא נרשם ללימודי הנדסת ייצור בפקולטה להנדסה של הטכניון, אך לבסוף החליט לוותר על המסלול האקדמי ולהתחיל בשירות הצבאי. במחצית חודש אוקטובר 1989, התגייס נתנאל לצה"ל. לאחר הטירונות עבר קורס מפקדי כיתות ואחריו קורס מדריכי קרב מגע. הוא העביר ארבעה קורסי מאבטחים, ומפקדיו העידו כי תפקד במסירות וביעילות, תוך שהוא תורם ומפתח רבות בתחומו. לאחר שנת שירות בבסיס הדרכה מחו"ה אלון (מרכז חינוך והשכלה על שם יגאל אלון) בתפקיד מפקד כיתה וסמל מחלקה לטירונים, ביקש לצאת לקורס קצינים. משסיים את הקורס הבסיסי עבר השלמת קציני מימשל ושימש כקצין מינהל אזרחי ועוזר לראש ענף מו"ש (מיכון ושיטות). חוות הדעת להן זכה ממפקדיו היו מחמיאות ומרשימות. באביב 1993 החל שירות נוסף בתנאי קבע והמשיך לשמש בתפקידו. עם שחרורו מצה"ל, החליט נתנאל להצטרף לישיבת "בית אל" שבמזרח בנימין, והחל ללמוד שם. לאחר הלימודים בישיבה, התעתד להמשיך את לימודיו האקדמיים בתחום המחשבים, ב"מכון לב" שבירושלים. בתחילת חודש נובמבר 1994 נקרא נתנאל לשירות המילואים הראשון שלו. עם תחילת שירות המילואים הסכים להתנדב לפעילות מיוחדת עם שירות הביטחון הכללי ובמסגרת תפקיד זה מצא את מותו. ביום כ"ח בכסלו התשנ"ה (1.12.1994) נפל נתנאל בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה בכביש ירושלים-תל אביב, באיזור מוצא. נתנאל, שמילא משימה שהוטלה עליו במסגרת שירות המילואים, נפצע אנושות, כאשר הרכב בו נהג סטה מנתיבו והתנגש ברכב שבא ממול. הוא הובהל לבית חולים בירושלים ונפטר מפצעיו כעבור זמן קצר. בן עשרים ושלוש היה בנופלו. לבקשת משפחתו, נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, בשל אהבתו הגדולה לעיר ורצונו להשתכן בה בעתיד. הותיר הורים, אח – פריאל ואחות – אודליה. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אהוד ברק: "פרדי- נתנאל שירת כקצין ליווי לכוחות הביטחון באיזור יהודה ושומרון, ותואר על ידי מפקדיו כקצין אחראי ומסור, ששימש מופת לחבריו ולפקודיו. היה מבריק וחד תפיסה, ונהג תמיד ללכת בדרך הישר. קצין שביצע את כל שהוטל עליו בצורה הטובה ביותר." סגן-מפקד היחידה בה שירת, כתב למשפחתו: "נתנאל תמיד היה איש נעים הליכות, שנוכחותו יצרה אווירה נעימה, היה חבר שמוכן לעזור ולסייע, היה סמל ומופת בעבודתו. נתנאל היה קצין ממושמע ומוכשר, אפשר היה לסמוך עליו בכל מטלה שהוטלה עליו." מדברי ההספד שנאמרו על נתנאל במהלך ההלוויה על ידי הרב קליין, רב השיעור בישיבת "בית אל": "…ובכל זאת אעיז ואומר שפנים נוספות הן למעמד הנורא הזה אשר עמנו כאן היום, פנים של גאווה ותודה על הזכות שנפלה בחלקכם-בחלקנו להיות שותפים בגידולו של עלם חמודות, של מתנת אל זו, אשר נלקחה מאתנו ועלתה בסערה השמימה …נתנאל, אשר נפל תוך כדי לימודיו בישיבה ותוך כדי שירותו הצבאי, ובמיזוג זה ביטא עד רגעיו האחרונים את אהבתו אל עמו ואל תורתו, שעל שניהם מסר את נפשו, מבקש כי את הניגון הזה תמשיך החבורה לנגן באמונה ובאהבה…" מדברי ההספד שנאמרו במהלך ההלוויה על ידי סגן אלוף שלמה ליבנה, מפקדו בשירות הסדיר: "…נתנאל – חיית חיים צנועים ואינטנסיביים, וזכית להגשים את עצמך. בצבא היתה לי הזכות לשמש מפקדך. היית לויאלי, ישר, ממושמע, חריף וחד-תפיסה, ועם כל זאת ממושמע 'בבית' ועומד על זכויותיך בחוץ. זוכר אני כי מיד עם הגיעך נוצרו בינינו יחסים לא פורמליים, והתייחסנו זה לזה כאחים ולא כמפקד לפקוד. היית הדוגמה של הקצין ששאפתי שישמש עזר כנגדי בצבא ואף בחיי האזרחיים … מאז קיבלתי את ההודעה על הסתלקותך הפתאומית מלווה אותי דמותך בכל רגע ורגע, והחיוך הביישני והטוב שהיה שפוך תדיר על פניך לא מש מנגד עיני. כיף היה לעבוד אתך ותענוג אמיתי לשהות במחיצתך". מדברי חברו, דוד אוחנה: "בקשוני לכתוב מילים ספורות אודות חבר. איך להסביר כשאין לי מילים מספיק חזקות לספר? הייתי צריך לב כמו שלך כדי לראות או רק להציץ מה היית. צדיק נסתר – זה מה שהיית, בעומק המלה." חברו, שאול סילם, כתב: "נתנאל אחי, אהובי, מי ראוי לפצות פה ולהללך? מי הכיר אותך, את דרכיך הצנועות, שיוכל לשבח את מעשיך? מהמעט שידידיך הבחינו, אתה היית הערבוב של אמת במלוא תפארתה, צניעות, חיות וטוב לב – תמיד דאגת לכולם ושכחת את עצמך. …תפסת את נקודת האור שבכל יהודי ויהודי, דנת את כולם לכף זכות, וסירבת לקבל מציאות מכוערת בכלשהו. לבך, מחשבותיך ועיניך, נישאו תמיד למעלה. עם כל זאת לא היית רחפן, אלא סולם מוצב ארצה – הארץ שאליה היית קשור בלב ונפש, ושבעבורה נפלת – שראשו מגיע השמימה. ישנם חסידים, ישנם גיבורים, ישנם תמימים. אתה היית כל אלה יחד." בן דודו וחברו, משה חביב, כתב: "…אבל אצל נתנאל, לימודו בתורה לא הפחית כלל את החברותיות שלו, כפי שכולנו הכרנו אותו, ואדרבא, כל תורתו היתה דווקא מתוך צוותא ודיבוק חברים. הצוותא עזר והמריץ את חשקו בתורה, ועיונו בתורה נתן לו נושאים (נקודות אמיתיות) להתחברות עם אנשים, האחד שימש את השני …אצל נתנאל שמחת החיים האירה את כולו, האושר קרן מפניו, וכל הבירורים הקפדניים תפסו את מקומם בצורה טבעית ותו לא…". חברו של נתנאל, אלון נשיא, חיבר שיר מראשי התיבות של שמו – נתנאל-פרדי: "נעמה לי אהבתך / ערבה לי שמחת פניך. / תערוג נפשך לבית אלוקים / לכסיפת אושר חייך. / נאזרת עוז וגבורה / לגלות את אמונת עתך. / אורך רוח וענוות חן / הן שירתו לפניך. / לתורת חיים ערגה נפשך / לדבר ד' פנה לבך. / פעמי אכין לקראתך / להביט בשירת חייך./ ראיתי חיים בעולם / ואיש שנעלם בתוכם. / דרכו ראיתי בחייו /ואלמדנה לאחר מותו. / יהיו אלה לנשמתו / בגן עדן תהא מנוחתו". משפחתו של נתנאל הנציחה את זכרו במספר אופנים. ביניהם: ארון קודש ופרוכת בבית הכנסת העתיק ביריחו; לוח נר נשמה-תמיד בבית הכנסת "הנץ החמה" בבת-ים, בו נהג להתפלל; במסגרת אליפות אירופה נערכה לזכרו בבת ים תחרות ג'ודו בין נבחרות ישראל והולנד; ספרייה תורנית על שמו הוכנסה לישיבה הגבוהה בבית אל; אחת לשנה, מתקיימים שיעורים וערבי לימוד ועיון לזכרו של נתנאל מטעם הישיבה הגבוהה בבית אל; לזכרו של נתנאל, יצאה חוברת הנצחה בעריכת ישיבת "בית אל" הנושאת את השם "מתנת אל". בחוברת קווים לדמותו של נתנאל ותמונות מתקופות חייו השונות, דברי פרידה של חברים וקרובים שלוקטו מאירועים שונים לזכרו. בנוסף, הוקם בית הכנסת "שאל חיים" בבת ים על שמו ופינת הנצחה בבית-הספר התיכון "בית וגן", בו למד.
