בת אירנה וויקטור, נולדה ביום ה' בניסן תשמ"א (9.4.1981) בעיר זאפרוז'יה שבאוקראינה, אחות לאיגור. אנה למדה בבתי-הספר באוקראינה. בשעותיה הפנויות עסקה בספורט, בטניס שדה. בחופשת הקיץ בשנת 1993 נסעה לביקור של חודש ימים אצל סבה וסבתה, שהתגוררו בישראל. כשחזרה מן הביקור בישראל החלה ללמוד בבית-הספר היהודי הראשון באוקראינה, שנקרא 'אלף'. זו היתה הפעם הראשונה בה נפגשה אנה עם השפה העברית, והיא הוקסמה ממנה. שנה אחר-כך חזרה לבקר בארץ ובשובה לאוקראינה החלה לשכנע את הוריה לעלות לישראל. להורים היה קשה להחליט על כך ואנה הודיעה כי היא מוכנה לעלות לארץ לבדה. באוגוסט 1995 עלתה כל המשפחה לארץ ואנה הגשימה את חלומה. אנה למדה באולפן לעברית ביד אליהו, ועם סיומו שובצה להמשך לימודיה בבית-הספר התיכון 'שבח'. כעבור זמן-מה הבינה כי בבית-הספר הזה לא תוכל ללמוד עברית וביקשה העברה לבית-ספר אחר. היא פנתה מיוזמתה לבית-הספר התיכון עירוני י"ד, כדי להבטיח לה מקום לימודים לשנת הלימודים הבאה. היא הופנתה ליועצת בית-הספר 'שבח' והעלתה בפניה את דרישתה ובעיקשותה הרבה והבלתי נלאית, התקבלה לבסוף לבית-הספר התיכון עירוני י"ד. כותבת עליה ברטה, מחנכת כיתתה בעירוני י"ד: "שנת 1996, היום הראשון לשנת הלימודים, 38 פנים חדשות של בנות ובנים, אך פניה של אנה מיד משכו את תשומת לבי. נערה צעירה, שיער כהה, עיניים גדולות כהות, קשובה, מרוכזת כל כולה בכל מלה שאמרתי. זו היתה עובדה מאוד בולטת. הרבה שאלות נהגה אנה לשאול, בכל פעם שלא הבינה בדיוק, שאלה, כאילו היתה לבדה בכיתה. ללא היסוס ובביטחון גמור שאלה, כאילו כל המלים שהוצאתי היו מופנות רק אליה. מיד היה ברור כי זו תלמידה אחרת, שונה. היא התנדבה כמעט לכל משימה, לכל תפקיד. היא רצתה להיות מעורבת, להיות חלק מוועד כיתתה, מועצת התלמידים, ועדת עיתון וכו'…" באותן שנים הרבתה אנה לכתוב. היא אהבה לכתוב סיפורי רומן וניהלה יומן אישי. הכתיבה בשפה העברית היתה חשובה לה מאוד, היא ניחנה בכתיבה רהוטה וכתב ידה היה ברור ויוצא דופן. אנה הקפידה על דיבור וכתיבה בעברית, והיתה בעלת מוטיבציה חזקה להשתוות לילידי הארץ. לאחר שנה אחת בתיכון עירוני י"ד, עברה ללמוד בתיכון עירוני י"א, שם למדה שלוש שנים, וסיימה שתים-עשרה שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה. בתחילת מרס 2000 התגייסה אנה לצה"ל. בתום אימוני הטירונות, עברה קורס מזכירות והוצבה לשירות באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, במחלקת אחזקה, במדור שינויים ושיפורים. מפקדיה מספרים כי היתה חיילת חרוצה, יוזמת ואחראית מאוד, מסורה ובעלת מוטיבציה גבוהה, ואישיותה המיוחדת הותירה את רישומה ביחידה. ביום כ' בתשרי תשס"א (19.10.2000), נפלה אנה בעת שירותה כתוצאה מתסמונת רפואית הקשורה בבעיות לב. ערב לקיחתה מאיתנו בטרם עת, חשה אנה בכאבים עזים בחזה ובבטנה והובהלה לבית-החולים 'איכילוב', אך שם לא נמצאה כל אינדיקציה ברורה לתלונותיה, והיא נשלחה לביתה, מה שבדיעבד הסתבר כטעות באבחנה ובשיקול הדעת של הרופאים. אנה חשה ברע ולא הצליחה להרדם. בחמש לפנות בוקר, לאחר לילה קשה, התמוטטה בזרועות אמה. הוריה הזעיקו אמבולנס, אך הניסיונות להחיותה עלו בתוהו והיא נפטרה. בת תשע-עשרה היתה במותה. אנה הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותירה אחריה הורים ואח השרויים בכאב עמוק על האובדן הפתאומי והטרגי. מפקד היחידה, אלוף-משנה יצחק, כותב למשפחה: "משפחת פיגר היקרה, גידלתם בת לתפארת. חיילת חרוצה ומסורה, אשר אהבה לעזור ולסייע לסובבים אותה, והפגינה מוטיבציה גבוהה להמשך שירותה הצבאי. אנה גילתה רגישות ואכפתיות, ובכך הצליחה לשבות את לבבות חיילי ומפקדי היחידה. למרות שהגיעה ארצה רק לפני חמש שנים, השכילה אנה להתאקלם כה מהר, כך שאפילו חלק מחבריה לא ידעו כי היא עולה חדשה. חיוכה וצניעותה לא יישכחו." כותבת עליה נוגה, מחנכת כיתה י"ב 3 בתיכון עירוני י"א: "שלוש שנים היית חלק מחיינו, שלוש שנים שהן משמעותיות בחיי כל מתבגר, ובוודאי בחייך כעולה חדשה. בשנים אלו נהניתי להתבונן בך בכיתה, חווה את המתרחש דרך עולמך הפנימי ובקצב הייחודי לך, עליו שמרת בעקשנות. גיליתי נערה מיוחדת, מקסימה, חברותית, חביבה ונעימה. נזכור אותך תמיד בחיבה, שואלת ושואלת ושוב שואלת, עד שבאת על סיפוקך, וזאת עד לפעם הבאה. אמונה בעצמך, נחישות, דבקות במטרה וכוח הרצון להצליח, הן התכונות שסייעו לך לעלות על הבמה, בסיום י"ב, ולקבל תעודת בגרות. תכונותיך אלו ציירו אותך כדמות מיוחדת בנוף הכיתה, וגרמו לחברי הכיתה לחבבך ולרצות להיות בקרבתך. אנה, זכרך לא ימוש מלבנו לעד."
