פיבק, חנוך

בן צילה ואברהם. נולד בי"ז באייר תרפ"ב (15.5.1922) בלייפציג שבגרמניה. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל בעליית הנוער ועבר הכשרה חקלאית במושב מרחביה. בתום תקופת ההכשרה החליט להמשיך בעבודת האדמה והצטרף עם רוב חבריו להכשרה לארגון "החורש". הוא עבר לקיבוץ חות-שטוק ושם שימש כחצרן. בקרב חבריו נודע כאיש ישר ורודף-צדק, בעל כוח רצון והתמדה, ובזכות תכונות אלה גם הצליח להתגבר על קשיים ומכשולים שנערמו בדרכו במהלך חייו. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ונשלח לשרת בחיל התובלה הוא הוצב ליחידת מובילי המים בבנגזי וכשקמה הבריגדה היהודית (החי"ל) ביקש לעבור אליה. ולאחר מאמצים רבים ניתן לו מבוקשו זה והועבר לפלוגת ההובלה 178 שבחטיבה. בפלוגתו יצא לכל תפקיד קשה וגם מסוכן וגם היה מראשוני החיילים לקדם את פני פליטי השואה ולסייע להם בכל הנדרש. כאן מילא תפקידו בגרמניה, הארץ שממנה ברח לפני מלחמת העולם השנייה. ביום כ"ט תמוז תש"ה (10.7.1945), ליד העיר אולם שבגרמניה, נהג חנוך במכוניתו לכיוון מחנה הריכוז בדאכאו, כדי להעביר ניצולים יהודים למחנה העולים שהוקם על ידי החטיבה באיטליה. היה ליל גשם ומכוניתו החליקה בעברה על פני גשר-עץ רעוע וחלקלק שהיה נטוי על אחד הנהרות. הוא הועף מן מכונית, נפל תהום עמוקה, נפצע קשה, ובדרך לבית החולים נפטר מפצעיו. הוא הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בראוונה שבאיטליה. לאחר מותו סיפר עליו חברו: …"בפשטות, בכנות ובצניעות מצא את דרכו כפועל במשק הנבנה, כאדם בשורות הלוחמים, כיהודי בצבא הלוחם, הנוקם והמביא פדות לפזורי הגולה. על מסירותו, נאמנותו ועקשנותו, שלא היתה עקשנות סתם אלא הכרה אהבה וחרדה ליצירתו ולדמותו כאדם וכיהודי, אהבוהו וכיבדוהו כולם…" שמו הונצח ב"ספר הבריגדה" ובספר "בשלח ובמחרשה". בתחקיר שנעשה בשנת 2017 שמקום מנוחתו  באודינה, איטליה. ציון מיקום קבר ll.G.1. דרגה Driver.