פיבקו, ישראל (עוזי)

בן רודל ויוסף-ברוך, נולד ביום ג' בטבת תרפ"ט (16.12.1928) בעיר קלן, גרמניה למשפחת רבנים אדוקה. מצד האב והאם נין ונכד לרבנים ומחברים. עלה ארצה ב-19.5.1935. בנערותו למד בישיבת "בית יוסף" בתל-אביב ובישיבת הרב עמיאל, היה תלמיד חרוץ וקל-תפיסה והצטיין בלימודיו. ישראל ניסה כוחו בכתיבה ובכל תחומי עבודתו נודע כחבר מסור ופעיל. בגיל 15 החל לעבוד ובו בזמן התגייס לשירות המחתרת של לח"י וקיבל על עצמו תפקידים שונים ומסוכנים וגם תפקידי הדרכה. חודשים מספר לפני חיסול המנדט הבריטי נתפס "עוזי" (כינויו בלח"י) כשהוא מדביק כרוזים ונעצר בלטרון ובעתלית. עם שחרורו עבר למחנה לח"י ליד פתח תקווה והתבלט שם בתכונותיו ובכשרונותיו המנהליים. פעל בחזית הנוער של לח"י, מילא בנאמנות משימות שהוטלו עליו ועם התלקחות הקרבות בארץ לא רצה לעבוד בתנועה, אלא שאף לצאת לקרב, אף-על-פי שהיה מפרנס המשפחה. הוא התגייס לצבא ושירת כסמל-מרגמות בקרבות בנגב. ביום כ"ז בכסלו תש"ט (29.12.1948), נפל בקרב בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל. נקבר ברחובות ב-31.12.1948. ביום השלושים למותו התאספו חיילי גדודו והוחלט לקרוא את הגדוד על שמו – גדוד ישראל.