פטר, מיכאל

מיכאל (מיכי), בן ברוניה וצבי, מניצולי השואה, נולד ביום י"ד בתמוז תש"ו (13.7.1946) בהגנס שבשוודיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-הספר היסודי במושב בני-עטרות ואחרי-כן למד בבית-הספר האזורי "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת. בנעוריו, בימים שהתגוררה המשפחה בכפר טרומן, חלה אביו ורותק למיטתו, ועל מיכאל הוטל לטפל במשק בעלי-החיים, במשק הבית ובאחיו הצעירים. מורהו באותם הימים כתב עליו: "למרות התנאים הקשים למד יפה ובשקידה רבה. הוא היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע, רציני ואחראי, ידע תמיד להיות חבר טוב ולמלא כל תפקיד שנתבקש לעשותו". לאחר שהחלים האב, נשלח מיכאל לקיבוץ יפעת. עד מהרה נתחבב שם על חבריו החדשים, בזכות כנותו ויושרו, הגינותו וטוב-לבו. הוא ניחן בכוח רצון ובהתמדה, והקפיד להשלים כל משימה שנטל על עצמו. בכל תפקיד שמילא ובכל חברה שהיה, בצבא ובחיים האזרחיים, הצטיין במסירות, באחריות ובדייקנות. הוא היה עקשן, ידע לעמוד על דעותיו ולהילחם על השקפותיו. גבה קומה היה, חסון, מוצק ועמידתו איתנה; הופעתו כולה נסכה תחושה של סמכות, רצינות, שלווה ואבהות. הוא היה מסור מאוד לבני משפחתו, דאג לכולם ועשה למענם כמיטב יכולתו, ולהוריו רחש כבוד והערכה. מיכאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והתנדב לסיירת של חיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר. אחרי-כן הוצב ביחידה בתפקיד מש"ק סיירים ונודע ביחידתו כחייל טוב ומסור לתפקידו. כדי שלא להדאיג את הוריו לא סיפר להם על האימונים המפרכים ועל חיי השדה הקשים. במלחמת ששת הימים לחם בקרבות לכיבוש ירושלים ונמנה עם אנשי היחידה שביקשה לפרוץ אל עבר הכותל. היחידה טעתה בדרכה ועל גשר, אל מול שער האריות, נלכדה באש הירדנים והרבה מאנשיה נפגעו. אחרי המלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה והפריצה בחזית סיני. בליל צליחת תעלת סואץ, בצומת "טרטור-לכסיקון" נפל מיכאל בקרב. לאחר נסיונות רבים לכבוש את הצומת, כדי להעביר דרכו את גשר הגלילים, הוטלה על הגדוד של מיכאל המשימה לפרוץ את ציר "טרטור" ממערב ולטהרו. אל הכוח הצטרפה יחידת טנקים וזחל"מים. לאחר שהבקיעו אל מעבר לצומת נפתחה עליהם אש עזה. בניסיון להיחלץ נפגע הזחל"ם של מיכאל והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים; בני כפר טרומן הקימו אנדרטה לזכרו.