פטרוניו, יהודה

יהודה, בן חוה ואברהם, נולד ביום י"ג בכסלו תרצ"ג (13.12.1932) בטריאסט שבאיטליה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ח (1948). הוא למד בעיר הולדתו בבית-ספר יסודי ואחרי-כן בבית-ספר תיכון. אחרי שעלה ארצה השלים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט-יד-סינגלובסקי" בתל-אביב. בעיר מגוריו באיטליה היה יהודה שותף לפעילות חברתית ותרבותית במסגרת תנועת הצופים. כבר מנעוריו השתוקק לעלות לארץ-ישראל, אך את חלום העלייה הגשים רק בשנת 1948, כשהיה בן שש-עשרה. יהודה גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1950 לאחר שהשלים את האימון הבסיסי הוצב לחיל החימוש שבו שרת בשרותו הסדיר ובשירות המילואים כמכונאי רכב בסדנא גייסית. אחרי-כן הוצב בגדוד שירותי חימוש במסגרת חיל שריון. בתפקידו זה הועלה לדרגת רב-סמל ועם יחידתו השתתף בקרבות מבצע "קדש" ובקרבות מלחמת ששת הימים. לאחר השחרור למד במגמה לשרטוט בבית-הספר המקצועי "אורט" והצטרף לצוות העובדים של משרד מהנדסים ואדריכלים. הוא ניחן בכישרון רב בתחום האמנות ובעיקר בציור. התמונות הרבות שצייר, בצבעים ובשחור-לבן, מעידות על הכישרון הרב שהיה טמון בו, על חוש מפותח ליופי ולאסתטיקה ועל טעם מעודן. הוא היה בעל נפש רגישה וניסה להביע את חוויותיו ולבטיו באמצעות מכחולו. מטבעו היה אדם טוב לב ונעים הליכות, שהתחבב על הכל בזכות אהבת-האדם שלו ובזכות חברותו הנאמנה. הוא היה קשור מאוד למשפחתו, היה בעל אוהב ומסור לרעייתו דינה, אשר עמה בנה את ביתו ברמת-גן. בבית החם שהקימו בני הזוג נולד בשנת 1959 בכורם חיים ואחרי-כן, בשנת 1964, נולדה בתם לינדה. בשנת 1968 נולד בנם הצעיר מרקו. במלחמת יום הכיפורים שימש יהודה איש צוות של חיל החימוש, שעסק במשך כל ימי הקרבות בתיקונם של כלי רכב שנפגעו בקרב, לצורך החזרתם לכשירות. ביום כ"ח בחשון תשל"ד (23.11.1973) נפטר בעת שרותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "רב-סמל יהודה ז"ל שירת ביחידת שריון ומילא את כל המוטל עליו כחייל מצטיין ומסור. במשך שירותו מילא תפקידים אחראיים במסגרת מקצועו, התחבב על מפקדיו ועל חבריו ושימש דוגמא בהתנהגותו ובמסירותו".