פטל, ציון

ציון, בן נוריה ונג'י, נולד ביום ח' באלול תשי"א (9.9.1951) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי של חב"ד ברחובות. ציון היה נער חברותי מאוד וקל להתידד, נוח לבריות וחביב מאוד. חבריו ומכריו אהבוהו על שהיה אדיב, טוב-לב, נעים הליכות, בעל יד רחבה ונפש מבינה. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם ומעולם לא סירב לחבר שביקש להסתייע בו ועשה ככל יכולתו לעזור לחלשים. הוא הצטיין באורך רוח ובסבלנות ולא נהג לשמור טינה. מטבעו היה אופטימי, שמח, חייכן ובעל חוש הומור מצוין ואהב להתלוצץ לפעמים. הכל הכירו אותו כאדם ישר ובעל-מצפון, נאה דורש ונאה מקיים. הוא נהג לומר ישירות ובלי צביעות כלמה שחשב, אפילו דברים קשים ולא נעימים. היה הגון ורגיש למעשי עוול. להוריו היה ציון בן נאמן ומסור, תמיד דאג להם, התחשב ברצונם וכיבד אותם. ציון גויס לצה"ל בתחילת מאי 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגי נגמ"ש, והוצב ביחידת שדה של החיל. הוא היה נהג נגמ"ש מצטיין ושימש דוגמה לחיילים ביחידתו. כולם העריכו אותו על רוחו הטובה ועל נאמנותו במילוי תפקידיו. בתעודה שהוענקה לו בשעה ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר, ציינו מפקדיו את התנהגותו הטובה והעידו עליו שהיה חייל למופת. במלחמת יום הכיפורים לחם ציון בחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה, וביום י"ז בכסלו תשל"ד (12.12.1973), בשעה שסייר בנגמ"ש שלו ממערב לתעלת סואץ, מול העיר איסמעיליה, נפגע פגיעה ישירה ונהרג במקום. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ציון לחם בכל קרבות הגדוד, משני עברי התעלה, ונטל חלק בכל משימותיו. מעשיו וכושר התמדתו במלחמה הארוכה הזאת שימשו לנו, חבריו, מקור כוח. ציון היה אהוב ומקובל על כל חבריו ומפקדיו". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "תפארת ישראל" ברחובות.