פטיה, יוסף (“יוסי”)

בן שלום וגרציה. נולד ביום א' באב תש"ט (26.7.1949) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק בחולון. היה חבר בקבוצת הכדורגל של "הפועל" חולון. משאת נפשו הייתה לשרת בצה"ל כחייל קרבי, כי השירות הצבאי בצה"ל נראה בעיניו כביטוי לגבורה הישראלית, שעליה למד מפי מוריו בבית-הספר. אבל בבוא מועד-גיוסו לא אופשר לו להתגייס בגלל פגם בשמיעה, שהוא לא ידע כלל עליו. באותם ימים, לאחר מלחמת ששת-הימים, חלה תקופה של התארגנות ביטחונית בסיני, והורגש מחסור רב בכוח- אדם מאומן בעבודת-עפר. אך לא כל בעל מקצוע בעבודות אלה היה מוכן לרדת לסיני ולסכן את נפשו. לגבי יוסף הייתה זו שעה גדולה, כי היה טרקטוריסט מעולה והוא התנדב בהתלהבות לרדת לסיני. הטרקטור הענק שנהג, חפר והעלה עפר בביצורים הקדמיים והמסוכנים ביותר. חבריו הופתעו למראה עוז-נפשו וגבורתו. דומה היה שהוא בז למוות וליריות הצלפים המצריים. הוא רצה להספיק להקים עוד ביצור ועוד ביצור. יוסף מצא את מקומו בקרב חבריו האזרחים שהיו שם ובין חבריו החיילים. כולם יחד היו משפחה אחת, משפחת לוחמים למען העם והארץ. יוסף היה מאושר והשקיע את כל נשמתו בעבודה, ללא התחשבות בשעות. ביום י' בסיון תשכ"ט (27.5.1969), חמישה ימים לאחר שנפצע מכדור של צלף מצרי בעת מילוי תפקידו באזור דיר-סואר, מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.