פחימה, משה
בן יהודה ועליזה. נולד בשנת תש"ח (1947) בקזבלנקה שבמרוקו. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1954 ומאז ישב במושב קלחים בנגב ובילה את רוב שנותיו באזור. הוא למד בבית-הספר "מעגלים" בשדה-צבי וסיים את הלימודים בהצלחה, בין בוגרי המחזור הראשון. הוא היה ספורטאי מחונן ומלבד משחקי כדורגל וכדורסל אהב שחייה וריצה. הוא נחשב אחד השחקנים הטובים בכדורגל ותמיד השתתף במשחקים בין "הפועל" קלחים ובין קבוצות אחרות. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים למד מסגרות. לאחר שהשתלם במקצוע חזר לביתו ולמשפחה הענפה ועזר בעבודת-האדמה בחריצות ומרץ. הוא גויס לצה"ל בפברואר 1965. מפקדיו העידו עליו, שהיה חייל אמיץ ונאמן. הוא נמנה עם מיטב לוחמי חיל-הרגלים ונלחם במלחמת ששת הימים בחזית הדרום בסיני. כאשר תמו בשלום שלוש שנות שירותו הסדיר הציעו לו מפקדיו להצטרף לשירות הקבע, אך למרות רצונו להישאר ואהבתו לחיי הצבא, לבו אמר לו שלא לקבל את ההצעה, כי הוא ראה לעצמו זכות וחובה לחזור הביתה ולעזור בפרנסת משפחתו מרובת-הילדים ולנסות לתת לאחיו ולאחיותיו מה שלא קיבל הוא. משה חזר אפוא למשפחה בקלחים. ברבות הימים קיבל אף הוא משק משלו, עיבד אותו בחריצות ואף עזר להוריו במשקם. הוא היה חבר וידיד לכל בני המושבים, טוב-לב נעים-הליכות ומקובל על הבריות. הוא שפע מרץ ואהב לעזור ככל יכולתו לחבריו. אך יותר מכל אהב את החיים, ושאף לחיות חיים שלמים ושמחים. אולם אהבתו לחיי הצבא לא נשכחה מלבו – ואמנם הוא שב לשרת בצבא כאזרח עובד צה"ל. הוא שירת בסיני ובאזור התעלה כמפעיל ציוד מכני כבד עד יומו האחרון. בינתיים נשא לו לאישה את בחירת לבבו והעתיק את מקום מגוריו לעיירת העולים הסמוכה, נתיבות. הוא היה בעל טוב ונאמן, מסור לאשתו ולבתו הקטנה ודאג לפרנסתן ולעתידן. במשך חודשים אחדים קנה לו ידידים רבים וחדשים בנתיבות. הוא תכנן תכניות רבות, אך את עיקר תפקידו ראה בעזרה למשפחתו, שהיה קשור אליה מאוד. הוא כיבד ואהב את אביו ואת אמו והשתדל מאוד לעזור להם, לאחיו ולאחיותיו, כי טובת המשפחה הייתה בעיניו החשובה במטרות. בחמישה-עשר בשבט תש"ל (22.1.1970), בהיותו בשירות באזור תעלת סואץ פגע בו פגז אויב וכך מצא את מותו, אשר שם קץ לכל תכניותיו ושאיפותיו. הניח אישה ובת פעוטה שלא זכה להכיר אותה, כי בנפלו היתה בת שלושה חודשים בלבד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנתיבות.
