פז (פציורקובסקי), ד”ר ז’אק

בן משה וטובה. נולד ביום י' באייר תרצ"ב (16.5.1932) בבריסל שבבלגיה, למשפחה יהודית שמוצאה מפולין. בימי כיבוש בלגיה על-ידי הנאצים הוסתר ז'אק יחד עם אחיו בבית יתומים נוצרי. בתום מלחמת העולם השנייה חזרו בני המשפחה לביתם וז'אק הצטרף לתנועה הציונית "גורדוניה" לצורך הכשרה לעלייתו לארץ. בארץ פרצה באותם הימים מלחמת השחרור והחלה תקופת הקמת המדינה. ז'אק החליט לעלות ארצה. את ראשית דרכו בארץ עשה בחניתה עם גרעין שהורכב מחניכי תנועת "גורדוניה". ז'אק גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1950 ובתום שירותו הצטרף לחווה חקלאית. לאחר שחוסל הגרעין החליט ללמוד רפואה באוניברסיטת בריסל. בתקופת לימודיו התחתן ונולדו לו בן ובת. לאחר גמר לימודיו חזר לארץ כרופא. בשנת 1962 התחיל ז'אק להחליף מכתבים עם ד"ר שיבא, שעמד אז בראש בית-החולים בתל-השומר. הוא ביקש להמשיך בהתמחות ברפואת ילדים. ז'אק נתקבל ולאחר שלוש שנות התמחות ברפואת ילדים החליט ז'אק להתיישב עם ראשוני המתיישבים בכרמיאל בגליל. אביו בא לארץ ושאלו מדוע אינו פותח בקריירה בתחום הרפואה בעיר הגדולה, והבן ענה לו: "עלי ללכת לכל מקום שבו זקוקים לי ובמקום זה זקוקים לי". את מכסת שעות עבודתו כרופא השלים ז'אק בכפרים הערביים בסביבת כרמיאל. שמו של ד"ר פז הלך לפניו בכפרי המיעוטים ולא פעם הוזמן לחתונות או לחגיגות משפחה שונות. האדם האידיאליסט שבו גבר על השאיפות החמריות. שכניו ותושבים אחרים של העיירה מספרים שהוא פשוט התבייש לקבל תשלום מחוליו הפרטיים. סיפר אחד מהם: "ד"ר פז היה קודם כל בן-אדם, איש גדול, ואחר כך רופא גדול". הוא עשה יותר מתפקידו ולמעלה מכוחותיו וביזמתו נהג לבקר אצל הילדים החולים, לאחר בדיקתם במרפאה. בשעותיו הפנויות המעטות אהב ז'אק להאזין למוסיקה קלאסית ולעבוד בגינתו הפרטית. בימי המתח והכוננות שלפני מלחמת ששת הימים היה מפקדו סגן-אלוף ג'. הוא הכיר אותו עוד מקיץ 1967, בבואו למילואים, ואז התייצב לפניו הצעיר החייכני, לחץ את ידו בפשטות ואמר: "אני הדוקטור שלך". במלחמה עצמה ובימי הכוננות שלפניה עמל עם החובשים, ניקה מבנה נטוש וסוללות עפר להגנת המקום ושם הקים את נקודת האיסוף. הם נפגשו יחדיו בפטרולים, בסיורי גבול על רכסי החרמון, בין צוקים ושבילים. לאחר המלחמה נקרא למילואים פעמים אחדות והיה מוכן תמיד להתנדב. הוא היה מתבלט עם תרמיל הרפואה על גבו ובלבו רצון עז, כוח סבל ונכונות. תמיד היה שקט ועל פניו בת צחוק וכולו מלא הומור. בין תקופות השירות במילואים המשיך לחיות עם משפחתו בכרמיאל, שהיה בה אחד מעמודי התווך. הוא אהב את המקום כפי שאהב את הארץ הזאת והוא האמין בהתפתחותה. ז'אק נקרא לשירות מילואים פעיל בראשית יוני 1970. בגולן פרצו קרבות נגד הצבא הסורי שהפעיל טנקים, ארטילריה ואוויריה. אחד החיילים נפצע וז'אק היה אז במפקדה הסמוכה לקו החזית. הוא חש אל הפצוע בלווית שני חובשים. הפצוע נחבש על-ידי הרופא והועבר לתחנת איסוף הנפגעים. אך בשעה שזחל"ם הרופא עשה דרכו בחזרה נפתחה אש מטנק או מתותח-נגד-טנקים ואחד הפגזים פגע פגיעה ישירה בזחל"ם. ביום כ"ב בסיוון תש"ל (26.6.1970), נפלו ד"ר פז, שניים מהחובשים ועוד חייל מפגיעת הפגז. השאיר אישה, בן ובת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבנהריה. מפקד הגדוד שיגר מכתב תנחומים למשפחת פז ובו כתב: "למרות שצעיר היה מרבים מאתנו היה דואג לכולנו. הוא היה לנו 'אבא' – – – בני אדם נבחנים בשעתם הקשה ויש הקונים עולמם בשעה אחת. ד"ר פז היה אחד מהם. במה ננחמכם, האישה והילדים וההורים? אני, מפקדי הגדוד ואנשיו, מבכים אותו עמכם". במאי 1971 נטעה הקרן הקיימת חורשה בת אלף עצים ביער מודיעים, שליד בן-שמן, על-שם ד"ר ז'אק פז. המרפאה וחדר הניתוחים בתחנת מגן-דוד אדום בכרמיאל נקראים על-שמו.