פז (פומרה), צבי-דב

בנם-יחידם של זאב וטובה. נולד ביום י"ט במרחשון תש"ח (2.11.1947) בעיר ולדנבורג אשר בפולין. היה ילד בעל מזג טוב, תמיד היה עליז ומימיו לא נפלה מריבה או קטטה בינו לבין חברו- למשחק. הוא לא היה מציק לאיש והכל אהבוהו. בשנת 1950 עלתה המשפחה לארץ – וצבי אז כבן שלוש. עד מהרה הסתגל לסביבתו החדשה, ביקר את גן-הילדים והתקרב לחבריו. כבר אז הראה את נטייתו לסדר ולנקיון וכן היה חביב על כל יודעיו. בגיל- הלימודים למד בבית-הספר היסודי ובתשובותיו ובמעשיו הנבונים הורגשה בגרות ותבונה. בלימודיו הצטיין וגם במקרה שלא הצליח לפעמים היו הכל מרוצים ממנו בשל טוב-לבו, רצונו והתנהגותו שחיפו על כל דבר. כאשר סיים את בית-הספר היסודי החליטו הוריו לשלוח אותו לבית-ספר חקלאי, כי חשבו שאווירת הפנימייה והעבודה החקלאית המשובצת בלימודיו התיכוניים הן המתאימות לרוחו. למרות התרחקותו ומן הבית היה קרוב למשפחתו ולביתו ואהב אותם. כן אהב את זולתו והאווירה האינטימית והשקטה תאמה לאופיו. נפש עדינה היתה לו וזו היתה תחושתו לאמנות ולטבע. במרפסת-הבית סידר גינת-פרחים – ממש גן בלב-העיר. תמיד נמשך לפרח ובבואו הביתה היה מביא עמו לאמו זר-פרחים – ובפיו: "אמא'לה, שהבית יפרח". הצילום היה אחד מתחביביו ובכל אחד מתצלומיו היתה נפשו העדינה טבועה ובכל אשר צילם חיפש תמיד את היופי והשלמות. עם סיומו את לימודיו בבית-הספר "כנות" הגיע מועד גיוסו – והוא החליט לפנות לחיל-הים. דעתה של אמו לא היתה נוחה מרצונו, כי היא לא רצתה שבנה-יחידה יתרחק מן הבית, אבל הוא הסביר לה כי אמנם הוא יכול להיות בתל-אביב, אבל לא בשבילו הוא להיות "ג'ובניק". הוא הבטיח לבוא הביתה הרבה ולצלצל טלפונית הביתה – ודעתו נתקבלה. באוגוסט 1966 גויס לצה"ל ושירת בחיל-הים. הוא התנדב לשרת בצוללות. צבי הוסמך כצוללן ביוני 1967 – ובאחד הימים בא הביתה ואמר: "אמא'לה, אני מוכרח לנסוע לחוץ- לארץ" – כי הוא עמד לצאת לאנגליה כדי להצטרף לצוות הצוללת "דקר". מכתביו היו נחמה לאמו התגעגעת ובייחוד גלויתו האחרונה: "אנחנו עוד מעט בחיפה. להתראות". אך הוא לא הגיע כי בשוב הצוללת הביתה, כשהיא נמצאה בנתיב-הים בין גיברלטר לחיפה, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש. זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאי הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של צבי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). מאחר שצבי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הוא היה צוללן טוב, יעיל ואחראי ומפקד חיל-הים כתב במכתב-תנחומיו להוריו על צבי שהיה "מכונאי מסור למקצועו והשתלב בחיי העבודה והצוללת". בבית-הספר החקלאי "כנות", שהוא היה בוגרה, מצויה אנדרטה לזכרו, מעשה-ידי הפסל בוקי שורץ. בספרו של ערן שורר, "ששה ימים ב'דקר' " הובאה תמונתו. חבריו הוציאו לאור חוברת וקראו לה "לזכרו". ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.