פז (מיודובניק), אורי

אורי, בן רבקה ופישל ז"ל, נולד ביום כ"ה בשבט תרצ"ו (18.2.1936) בתל-אביב. בעודו ילד רך נפטר אביו והותיר אותו עם אמו החולה בחוסר כל. אורי נשלח ללמוד בבן-שמן ואחר-כך למד מכונאות בבית-הספר "אורט" בכפר-ויתקין. מרגע שהתאפשר הדבר, החל עובד במקצועו כדי לכלכל את אמו. לבחינות הבגרות התכונן כשהוא שוקד על ספריו בערבים, בבית הדל שבו גרו, אחרי יום של עבודה מפרכת. כשמונה שנים היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובתקופת הלימודים בבן-שמן היה חבר בארגון הספורט "הפועל", ואף היה אחד הספורטאים הבולטים בו. כשחיין נהג אורי להשתתף בצליחת הכנרת והשתתף גם בצליחת ים-סוף. מלבד זאת שיחק בכדורסל ועסק הרבה באתלטיקה קלה ובהתעמלות. בשעות הפנאי, כשהיה יושב בין חבריו, נהג להוציא את המנדולינה או את המפוחית ולהנעים להם בנגינה. לעתים גם חילל להנאתו בחליל. עלם חמודות היה, גבה קומה, בהיר עין ויפה תואר. כל ימיו טיפל באמו וסעד אותה בחוליה, ויחד עם זאת עשה בכוחות עצמו לחינוכו ולהשכלתו. הוא יצא להגשמה במסגרת תנועת "השומר הצעיר" בקיבוץ זיקים, אך נאלץ לעזוב את המשק בגלל מחלת אמו. אורי גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1957 והוצב לחיל החימוש. לאחר שעבר את האימון הבסיסי הוצב כמכונאי רכב ביחידה של חיל החימוש. בסוף אוקטובר 1958 שוחרר מן השירות הסדיר בצה"ל בעקבות הרעה במצבה של אמו. בשנת 1961 נשא לאישה את חברתו עליה והשניים התגוררו בבת-ים, שם נולד בנם בכורם אשד. בשנת 1964 עברה המשפחה לחיפה ואורי התקבל ללימודים בטכניון. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה להנדסת מכונות ואחר-כך שילב עבודתו בלימודים לתואר השני בהידרוליקה. אורי היה אדם ער והתעניין בכל המתרחש סביבו. פעלתן ואוהב-חיים היה, הרוח החיה בין ידידיו, איש שיחה שופע רוח טובה והרבה הומור. הוא ידע לחדור לעומקם של דברים ולנתח אותם; בזכות יכולת הביטוי המיוחדת שלו היה תמיד מרכז ההתעניינות בכל מסיבת רעים. בקלילות רבה ידע לעבור מנושא רציני לשיחה קלה או לנגינה ולפעמים לבדיחה טובה. בזכות חוש הצדק המפותח שלו, חיוכו החם וביטחונו הרב היה אהוב ומוכר בין חבריו ללימודים ולעבודה. אורי לא חדל מעיסוק בספורט, וכאשר גדל בנו נהג לשתף גם אותו בצליחות הכנרת ובמשחקי ספורט. הוא עסק בכדורסל וברכיבה, טייל ברחבי הארץ בהתלהבות והגיע לכל פינה, התעניין בחידושי המדע לסוגיו ולמד פסיכולוגיה, נוסף ללימוד ההנדסה בטכניון. לפליאה הייתה יכולתו העצומה לקלוט ידע. סקרנותו לא ידעה גבול ומרצו יכול היה להשתוות רק עם זה של רעייתו, שהייתה שותפת לו בכול. אורי התקבל לעבודה בחברת "מקורות", חבל הגליל, בשנת 1967 ובשנת 1969 עבר לעבוד בתה"ל, בענף אספקת המים – צפון. הרבה מפעלי מים באותה תקופה התממשו תודות ליכולתו הרבה. הייתה תחושת חלוציות עמוקה בכל מעשיו בתחום פיתוח מפעלי המים בגליל וברמת הגולן. כל פרוייקט שנטל על עצמו, ביצע ביסודיות ובדרך המעולה ביותר. עבודותיו האחרונות בתה"ל עסקו בעדכון תוכניות-אב של מפעלי המים בגליל התחתון, בעמק החולה ובגליל המערבי, לרבות עיצובן והנחיות לתכנונן של תחנות השאיבה החדשות חולתא ומחנים, הרחבת תחנות השאיבה של עין אביב, עיון, איילת-השחר ורחלים, וכן תכנון קווי-מים בגליל וברמת הגולן. כל אותה תקופה המשיך אורי בלימודים. הוא הכין עבודת גמר לקראת התואר השני בנושא: "מעבר חום לזרימה טורבילנטית עם פולימרים מפחיתי חיכוך בתמיסה מהולה". את עבודתו לתואר הדוקטור החליט להכין בנושא ההנדסה הרפואית, באוניברסיטת חיפה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים לא נקרא להתגייס, אך הוא נטל את חפציו, נפרד מאשתו, מבנו ומבתו הפעוטה ויצא. הוא נשלח ליחידה שלחמה בסיני וביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973), כשעשה עם יחידתו ליד רומני, הופצץ האזור על-ידי מטוסי האויב ואורי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, בן ובת ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. זכרו הועלה בחוברת "נר לנעדרים" בהוצאת אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל.