פז (זלוטשבסקי), יחיאל

יחיאל, בן רחל תבל"א וצבי יצחק ז"ל זלוטשבסקי, נולד ביום א' באדר ב' תש"ג (7.3.1943) בתל-אביב. למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "בילו" ובישיבה התיכונית "הישוב החדש" בתל אביב. אחרי-כן המשיך ולמד בישיבת "כרם דיבנה" ביבנה. הוא לא הסתפק בכך ועוד המשיך ולמד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב. יחיאל נולד וגדל בבית של שומרי מצוות, שהקפידו להקנות לילדים ערכים של יהדות ושל ציונות. אביו ז"ל, שהיה ממיסדי תנועת "לוחמי חירות ישראל" (לח"י), הקנה לבנו גאווה של יהודי זקוף-קומה, החי חופשי במולדתו ומגן עליה בגופו. מגיל צעיר התחנך יחיאל על האידיאל של חיים לפי ערכי מוסר וצדק ויישם אותם בדרך חייו. הוא היה בן מסור להוריו, מציית לדברי אביו ז"ל ומסור לאמו. לאחיו ולאחיותיו היה רע וידיד של אמת, דאג להם והשתתף בחוויותיהם. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, ושמח מאוד על שהוא גורם אושר להוריו בהתנהגותו ובהישגיו בלימודים. מוריו דברו תמיד בשבחו, היללוהו כתלמיד חכם וכאדם בעל תכונות תרומיות. בכל מקום היה הופך עד מהרה למרכז ההתעניינות, ורבים העריצו את דמותו, גם בסתר וגם בגלוי, וניסו לחקותו. יחיאל היה מלא ביטחון עצמי, שנבע מתוך אמונה פנימית גדולה. דבר לא יכול לערער את אמונתו בסדר ובצדק האלוהי, המכוונים את העולם. חבריו ללימודים נהגו להתייעץ אתו בבעיות אישיות ובענייני חברה. ביטחונו העצמי ושלמות אישיותו השרו סביבו אווירה של שלווה וביטחון. בכל זאת לא היה יהיר ולא התרברב. טוב לב היה ונהג חביבות בכל אדם. כאשר הקפיד הקפדה יתירה בקיום מצוות, עשה זאת מתוך הכרה פנימית איתנה. יחיאל היה אוהב-אדם באמת ובכנות, תמיד התחשב בזולת ונהג להעמיד עצמו לרשות הציבור ללא היסוס. גם כאשר נקרא למלא את חובתו לצה"ל ולמולדת, יצא בנכונות ומתוך אמונה עזה בצדקת דרכו ומעשיו. יחיאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1962 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, עבר קורס יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. בתום הקורס הוצב לאחת מיחידות השדה של החיל ועשה בה את מרבית תקופת שירותו הסדיר. גם בצבא הפך עד מהרה דמות מרכזית בחיי היחידה ונסך בחבריו ביטחון ואמונה. השפעתו הייתה חזקה עד כדי כך, שרבים מחבריו לנשק החלו מקיימים מצוות בהדרכתו מדי יום ביומו. הוא הצטיין גם כחייל וכאיש מקצוע וזכה להערכתם של מפקדיו. בהמלצתם נשלח להדריך חיילים בבית-הספר לשריון. בתום תקופת שירותו הסדיר השתחרר והחל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב. כעבור תקופה קצרה, נשא לאישה את חברתו רות לבית ויגודסקי והקים אתה בית חם ומלא אהבה. למרות חובותיו כלפי משפחתו שלו, לא זנח את הוריו ואף הצטרף לעסק המשפחתי של גידול אתרוגים. תוך זמן קצר הפך לעמוד התווך של העסק. תודות לכישרונו המיוחד להתהלך עם בני האדם בנועם, סייע לפיתוח העסק ורכש לו אוהדים רבים. הוא ידע לשלב את העבודה הגופנית בפרדס עצי האתרוגים עם המגע השוטף עם הלקוחות בארץ ובחוץ-לארץ. לא חלף זמן רב והוא הפך מומחה בכל השטחים: בעבודת השדה, בשיווק ובמכירות. הוא עבד ללא ליאות וראה ברכה רבה בעמלו ואושר גדול עם משפחתו. במלחמת יום הכיפורים השתתף יחיאל בקרבות הבלימה בסיני, ואחר-כך לחם בקרבות הפריצה והטיהור במערבה של תעלת סואץ. במהלך הקרבות נפגע מרסיסים אך סירב להישלח לעורף לטיפול רפואי. אחרי-כן נפגע הטנק שלו אך הוא הוסיף להילחם. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), הותקפה יחידתו על-ידי מטוסי אויב והוא נפגע בהתקפה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, שהקטן בהם נולד לאחר מותו, אם, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.