פז (גולדברג), יצחק (‘איציק’)

בן אליהו ובלומה. נולד ביום ט' בחשון תרצ"ה (18.10.1934) בעיר ורשה – פולין. עלה ארצה בתש"ח (1934). עד גיוסו לצבא למד ורכש מקצוע מכונאות-רכב ועבד כטפסן. יצחק גויס לצה"ל במאי 1952 והוצב לחיל-החימוש. הוא הוכשר להיות מסגר-תותחים ושירת פרק-זמן קצר כנשק. יצחק חתם לשירות-הקבע והתחיל מתקדם בסולם הדרגות ובקבלת תפקידים אחראיים לביצוע: נגד-אפסנאי, מפקד-ימ"ח בשריון, קצין- אפסנאי בדרגת רס"ר. אגב שירותו כנגד הצליח יצחק לקדם ולשפר, תוך תפקוד מעולה, את הדברים שעליהם הופקד ועל כך זכה בתעודות-הוקרה ממח"ט-שריון ואלוף-פיקוד-הצפון. לאחר פניות חוזרות-ונשנות מצד מפקדיו ופקודיו ניגש יצחק לקורס- קצינים, ובפברואר 1966 סיים קורס-קצינים בהצטיינות, והוענקה לו דרגת סגן. יצחק השתתף במלחמת ששת-הימים ובקרבות המרים ברמת-הגולן, ואף לחם והיה שותף פעיל בכיבוש העיר קוניטרה. לאחר המלחמה הועבר לחטיבת-רגלים כקצין-אפסנאות בתקופת המרדפים ובפעולות הטרור באזור הבקעה, ועל פעילותו, באותה תקופה קשה, זכה יצחק בקיצור פז"מ לדרגה רס"ן שהוענקה בידי אלוף הפיקוד, דוד אלעזר (דדו) ז"ל. בשנת 1971 הועבר לחטיבת-שריון-מילואים, ובה שירת כקצין-אפסנאות חטיבתי ומפקד-מחנה. בשנת 1972 הועבר יצחק לחטיבת גולני, ובה שירת כקצין-תחזוקה חטיבתי. בשנת 1973 השתתף במלחמת יום-הכיפורים ותפקד באורח מעולה, כשהוא משמש מחליפם של מפקדים נופלים, עוזר ומסייע בכל המערכות תוך הקרנת עוז ואומץ נעלה. ב5- במאי 1974, לקראת סוף מלחמת-ההתשה ברמת-הגולן, נפצע רס"ן יצחק אנושות בהפגזה סורית באזור 'בוקתה'. נפטר מפצעיו ביום ו' בתמוז תשל"ה (26.6.1974) בבית- החולים רמב"ם. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבפרדס-חנה. השאיר אחריו אם, אישה ושלושה בנים, ששירתו ומשרתים אף הם בצה"ל, כאשר הבכור בהם נושא את דרגת אביו ועל-כך גאותו. אחרי ארונו הלכו רבים. ליד הקבר הפתוח ספד לו הרב הראשי לצה"ל, האלוף מרדכי פירון. בדבריו ציין את אומץ-לבו של יצחק: "על הלוחמים קיימת האומה והם מחזקים את ביטחונה," אמר. מפקד חטיבת-גולני עמד בדבריו על גבורתו הנעלה של המנוח בקרבות המרים במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת-ההתשה. "הוא מילא תמיד את תפקידיו מעל למצופה ממנו. דמותו תישאר חרותה לזיכרון-עולמים בין לוחמי גולני וצה"ל כולו, אמר.