פור-שוכר, אוה
בת אליס ומשה. נולדה ביום כ"ד בחשוון תשי"ג (12.11.1952) באלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1957 עלתה ארצה עם משפחתה. אוה סיימה בהצטיינות את לימודיה היסודיים בבית-הספר 'ראשונים' בבת ים ואת לימודיה התיכוניים, שאותם עשתה בתיכון עירוני א' בבת ים, במגמה הביולוגית. באוקטובר 1971 גויסה לצה"ל ובפברואר 1972 סיימה קורס מש"קיות ח"ן. את שירותה הצבאי עשתה כמש"קית ח"ן בחיב"ה. עם שחרורה למדה שנה אנגלית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1974 נישאה ליוסי, שהיה סטודנט לפיסיקה. נישואיה לא עלו יפה ולאחר שש שנים נפרדו בני הזוג. במקביל החלה בלימודי פיסיותרפיה. הלימודים ארכו שלוש שנים ובסיומם קיבלה תואר B.A. בפיסיותרפיה והחלה לעבוד בבית-החולים אסף הרופא, במכון לחולי חוץ. בינואר 1980 הצטרפה אוה אל שורות צבא הקבע ושירתה כפיסיותרפיסטית בחיל-הרפואה. במהלך שירותה בקבע התקדמה בסולם הדרגות והגיעה לדרגת רב-סרן. בשנת 1985 נולד לה ולבן-זוגה, ארווין שוכר בן – דניאל. בשנת 1989 נישאה לניסים פור. ביום ז' בכסלו תשנ"א (24.11.1990) נפלה אוה בעת שירותה בתאונת-דרכים. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאירה אחריה בעל – ניסים, בן, אב ואחות – ג'וליאנה. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "אוה יקירתנו החלה את שירותה בצבא הקבע בינואר 1980 כפיסיותרפיסטית וביצעה את עבודתה במסגרת בית-חולים 'אסף הרופא'. כבר אז, בראשית דרכה, למדנו את כישוריה המעולים ועמדנו על יפי האדם שבה, על החום הרב שהעניקה למטופליה, על המסירות ללא קץ ועל הרמה המקצועית האיכותית שדרשה מעצמה ומהאחרים… כולם, ללא יוצא מן הכלל, ציינו לשבח את היעילות שבה תפקדה המרפאה והדגישו אין סוף פעמים את יכולתה לשמור על קשר אישי, אמיתי וחם, גם בתנאים כה לוחצים של צפיפות ותור. כל זה היה פועלה של אוה. מפעל חיים שיונצח לעד". בביקור תנחומים בבית ההורים, פנה אל האב קצין מחיל-הים ואמר "אינך מכיר אותי, אך אוה הכירה אותי היטב. במשך יותר משנה היא נלחמה בעקשנות למנוע את כריתת רגלי, למרות החלטת הרופאים. שום מכשול לא ריפה את ידיה, היא נרתמה למשימה ללא ליאות ומבלי לחסוך במאמצים והתוצאה – רגלי לא נכרתה. רואה אתה איך אני הולך ככל הבריות, וזאת אני חב לאוה". חבריה לעבודה מסרו לאב שידוע היה כי המקרים הקשים, המצריכים עצבים חזקים, מיועדים לאוה. אירגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע לזכרה עץ ביערות הקרן הקימת לישראל.
