פורת (פרינטה), יואל
יואל, בן יעל ואבשלום, נולד ביום י"ז בכסלו תשי"ג (5.12.1952) בקיבוץ מסילות. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק בחולון ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בחולון, במגמה לאלקטרוניקה. יואל הרבה לטייל ברגל, לבדו או בחברת ידיד אחד או שניים. הוא הכיר היטב את הארץ ואת אתריה. מנעוריו היה חובב ספורט נלהב, אהב את משחק הכדורסל, אך יותר מכל אהב לרוץ. מדי לילה, בחורף ובקיץ, היה רץ כחמישה קילומטרים. בשעות הפנאי נהג לשבת בכורסתו ולהאזין למוסיקה, וביחוד אהב להאזין לשירתה של אסתר עופרים. יואל היה ישר מאוד, דובר אמת ובעל מצפון, והצטיין באומץ-לב ובמרץ רב. חבריו אהבו אותו משום שהיה טוב לב ונוח באופיו וידע גם להשתובב ולהתבדר. מעולם לא הסתכסך עם חבר והיה צנוע, מסתפק במועט ופשוט בהליכותיו. הוא אהב מאוד את משפחתו, היה בן נאמן ומסור להוריו, תמיד התחשב בדעתם ורחש להם כבוד. יואל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל התותחנים. הוא ביקש לשרת בסיירת קרבית, אך משום שהיה בוגר בית-ספר מקצועי לא ניתן לו מבוקשו והוא נשלח, לאחר הטירונות, להשתלם בקורס מש"קי שלישות. אחרי כן שירת כלוחם בסיירת "שקד" והשתתף במבצעי טיהור רצועת עזה ממחבלים. לימים נשלח להשתלם בקורס קצינים בסיסי ובקורס שלישים. הוא היה קצין מסור מאוד ובעל ידע מקצועי רב. לא תמיד הקפיד על גינוני משמעת, אך עמד בתוקף על ציות לפקודות הצבא בכל הנוגע לפעילות מבצעית. מפקדו כתב עליו: "יואל היה קודם לכל חייל מאומן, אשר ידע את חיי השדה ולכן הבין את חיילי הגדוד והם העריכוהו. הוא הכיר כל חייל בשמו, למד את בעיות חיילי היחידה ועזר להם ככל שיכול. תמיד עבד ופעל במלוא המרץ והאמונה, ומעולם לא ישב בטל ללא מעש. הוא היה בקי בכל המתרחש בגדוד והיה איש אמונם של רבים. החיילים אהבוהו והם פנו אליו בכל עניין קטן וגדול והוא ידע תמיד להיפנות לסייע להם". במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ולכן לא סיפר להם על קשיים ועל פעולות מסוכנות שהשתתף בהן. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום הכיפורים השתתף יואל בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בציר קצביה-חושנייה נפגע ונפל. הוא תבע ממפקדו שיתיר לו לצאת בראש שיירת מכוניות, שהובילו תחמושת לסוללות הגדוד. בשעה שנסע בג'יפ לנווט את השיירה, נפתחה עליה אש טנקים של האויב. כל כלי הרכב נפגעו ויואל נהרג כאשר חזר כדי לחלץ את נהג הג'יפ שנפגע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים ושני אחים. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים על דמותו, פרקי זיכרונות, דברי שיר ותצלומים; כן יסדו הוריו קרן מלגות לתלמידים נזקקים בבית-הספר "אורט" בחולון.
