בן אדית ובני, נולד ביום כ"ט בכסלו תשכ"ד (15.12.1963) בקיבוץ חורשים שבשרון. הוריו עלו לארץ מצרפת, זמן קצר לפני שנולד, והתיישבו בקיבוץ. יובל נולד וגדל בקיבוץ, עד שמלאו לו 6 שנים. לאחר מכן עברה משפחתו לגור ברמת השרון, ובה הוא התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "אוסישקין". עוד בהיותו ילד רך בבית הספר נתגלו כשרונותיו האמנותיים, בייחוד המוסיקליים. הוא התחיל ללמוד בקונסרבטוריון לנגן על גיטרה. בשנת 1974, בהיותו בן 11 שנים, עברה משפחתו לגור בזכרון יעקב. הוא המשיך את לימודיו היסודיים במושבה, בבית-הספר "ניל"י". משם עבר יובל לבית-הספר החקלאי בפרדס חנה, ולמד בו שלוש שנים. את לימודיו התיכוניים הוא השלים בבית-הספר המקצועי "אורט", במגמת אלקטרוניקה. כשהיה תלמיד בבית-הספר, המשיך יובל לפתח את השכלתו המוסיקלית, והתחיל ללמוד נגינה על פסנתר. באותו זמן הוא מצא עניין בהלחנה ובעיבודים. יובל התעניין הן במוסיקה הקלסית והן במוסיקה החדישה, ואת אהבתו לניגונים הקנה גם לסובבים אותו, ובייחוד לבני משפחתו. יחד עם אחיו הצעיר, הוא נהג לנגן ולאלתר יצירות שאהבו. התבגרותו של יובל הייתה מהירה. רגישותו האמנותית העידה על בגרות מוקדמת. הכל היה יפה אצלו ומלא חן. הוא עצמו היה צעיר יפה-עינים, גבוה, רזה, חייכן. יובל אהב בני אדם, והם החזירו לו אהבה. בתוך התמסרותו למוסיקה, התחיל יובל למצוא עניין רב בציור, ומתוך דחף פנימי התחיל לצייר, כמבקש למצוא דרך נוספת להביע את רחשי ליבו. הוא תרם רבות למוסדות, שהתחנך בהם. יחד עם חבריו הקים יובל להקת קצב ייצוגית של זכרון יעקב. הוא הלחין מנגינות להצגת ילדים שחיבר וביים אביו, אמן בעצמו. יובל חיבר את הלחן לשיר יובל ה-100 של המושבה זכרון יעקב. הוא ערך ואייר את עלון בית-ספרו, ובאותו זמן עוד מצא שעות פנויות ללמד נגינה על גיטרה. כנער ברוך כשרונות, הפך יובל מנהיג טבעי, המקובל על חבריו בני-גילו ועל מוריו. ביוזמתו הונהגה השמעת מוסיקת-רקע בעת ההפסקות בבית-ספרו. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים, ולפני גיוסו לצה"ל, יצא יובל לסייר באירופה. ארבעה חודשים הוא עשה בסיורים וכשחזר היה מלא חוויות, שהעשירו את עולמו הפנימי וחיזקו את רצונו למצוא דרכו באמנות. בפברואר 1982 התגייס יובל לצה"ל, ושירת בחיל-השלישות. הוא עבר אימוני טירונות, הועלה לדרגת רב"ט והוצב כמדריך של חיילי ישיבות ההסדר. ביוני 1983 הועלה יובל לדרגת סמל, והוצב כמפקד ומדריך מש"קי שלישות בחיל-השריון. גם בצה"ל הוא התבלט בכשרונותיו האמנותיים. הוא ריכז את הפעילות התרבותית בבסיסו. ביום כ"ח בכסלו תשמ"ד (4.12.1983) נסע יובל עם חברתו במכוניתו, מן הבסיס שבו שירת לביתו. בדרך, ליד קיבוץ עין-כרמל, התנגשה בו מכונית אזרחית. שישה מן הנוסעים בשתי המכוניות נפגעו, ביניהם היו ארבעה חיילים. יובל נהרג. בן 20 שנים הוא היה במותו. יובל הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות בזכרון יעקב. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים – ליאור וסיוון. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יובל היה מבכירי המדריכים בבית- הספר, ונשא בעול הקשה של הכשרת לוחמים במסירות ובאהבה. נפשו הפיוטית, צניעותו ויכולתו ליצור קשר אמין ומהיר עם בני-אדם סללו בפניו את הדרך ללב חניכיו, ואלה החזירו לו תודה. יובל ייזכר בדוגמה האישית שנתן, באהבת האדם שגילה וביכולת האינטלקטואלית הרבה שניחן בה. בשם כל חיילי היחידה וקציניה אני מביע את כאבנו ואת תנחומינו לכם, והוקרה על שהשכלתם לחנך ולהעשיר ברוח אישיות כה מרשימה, כיובל". אביו, משורר ובמאי, ערך לזכרו ערב ששמו "המסע אל הבן", והקריא ושר בו משיריו, שהוקדשו ליצירת בנו. האב גם הוציא לאור ספר באותו שם, "מסע אל הבן", ובו הוסיף ללחניו של יובל וציוריו שירים שחיבר
