פורת, נפתלי

בן אליהו ובתיה. נולד ביום י"ט בטבת תש"ב (8.1.1942) בכפר- גלעדי. לפני היולדו התגייס אביו לחיל-התובלה ושנות- ילדותו הראשונות עברו עליו בלי אבא – וכך מספר נפתלי על עצמו: "לא רבות ראיתי את אבי בילדותי, לכן התקשרתי מאד אל אמי אשר ניסתה למלא את מקומו של אבי. חיינו יחד תוך געגועים אל אבא". בהגיעו לגיל-הלימודים היה נפתלי הצעיר בבני-כיתתו ובשנותיו הראשונות בבית-הספר היסודי סבל רבות מעובדה זו, אך בזכות אישיותו היציבה והשלווה השתנו פני הדברים ונפתלי רכש לו עמדה מיוחדת בין חבריו. הוא היה בוגר ואחראי מכפי גילו וזכה בהערכת מוריו וחבריו: נער רציני ומיושב היה בכיתה, תמיד מרוכז בתוך עצמו כמקשיב ומכונס אל תוכו יותר מאשר למתרחש בכיתתו. כל מי שבא לבחון אותו באמות-מידה אנושיות כדי לעמוד על משקלו הסגולי של האדם מיד היה מתגלה כי לפניו צעיר רציני, הוגה וחושב, בעל ערך, ואם הבוחן אותו רצה להגיע אליו עליו היה לנטוש השבילים הנדושים שבהם עשויים להיפגש מורה ותלמיד ולחפש את הנתיב המיוחד האישי, כי רק כך יוכל להבחין בדמותו הנעימה, בהגינותו האנושית, במצפונו, ובאחריותו האפיינית לו – כי אלו היו ממרכיבי אפיו של נפתלי אשר באו לידי ביטוי בצניעותו המיוחדת לו ובענוות האמת שפשטותו המשכנעת הקרינה. בכיתות-ההמשך היו לנפתלי פעילויות רבות : הוא למד – ולמד ברצינות; הוא עבד – כשתמיד מוטלת עליו אחריות גדולה מאשר על חבריו; כן הדריך בחברת-הילדים בקיבוץ ופעל בה מתוך הכרה חברותית ותנועתית. נפתלי ניחן בכשרון מוסיקלי ובחר בכלי-נגינה בקרן-יער, שהוא כלי קשה, בעל צלילים כבדים, המצריך שעות ארוכות של תרגילים ואימונים. נוסף לקרן-היער ניגן גם באקורדיון, שבעזרתו תרם רבות למסיבות בחברת- הילדים, במשק, וגם בהיותו לאחר-מכן בחיל-האויר. פעילות נוספת שלו היתה בתחום הניצוח, כי הוא הקים מקהלה קטנה בחברת-הילדים ואחר-כך גם במשק, כשהוא מדריך אותה ומנצח עליה. כאשר סיים את לימודיו יצא לעבוד בחטיבת-הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים. עם היכנסו לעבודה התחבב מאד על חבריו להדרכה. אחד מהם תיאר את קומתו המוצקה אך העדינה, היסודית והבוגרת מגילו, את פניו המשרות שלווה, את מצחו הגלוי והנחוש שאין להסתיר דבר ממנו ואת עיניו המחייכות תדיר אל תוך עיני זולתו. הוא היה קשור לביתו ולדרך החיים בקיבוץ והתבלט בכך לפני גיוסו לחיל-האויר. באוגוסט 1960 גויס לצה"ל. הוא ויתר על האפשרות לנגן בתזמורת צה"ל והתנדב לחיל-האויר, כי, כדבריו, אדם חייב לשרת במקום בו הוא נדרש. עד מהרה בלט בבגרותו ורצינותו בקורס הטיס ובכשרו לרכז סביבו אנשים. הוא נבחר לנגיד מפקדת החניכים, תפקיד אשר מילא עד סוף הקורס והוא שזיכה אותו בהערכתם הרבה של מפקדיו וחבריו לקורס. נפתלי סיים את קורס הטיס כחניך מצטיין ובהמשך דרכו בחיל הצטרף לצוות האירובטי והגיע להישגים גבוהים ביותר בכושר הביצוע הטכני בצידן של הצלחותיו בתפקידי פיקוד. הוא היה בין הטייסים הצעירים ביותר שעברו אל מטוס המירז'. לאחר שירות של שש שנים עמד בפני הברירה הקשה בין בחירת הטיס כמקצוע ובין שובו הביתה לקיבוץ. ההתלבטות היתה קשה ביותר היות ואת הטיס אהב מאד אך מאידך גיסא הרגיש חובה כלפי חבריו וקיבוצו. נוסף לכך שאף נפתלי גם ללמוד להתפתח מבחינה אישית. לבסוף הכריע לצד החזרה למשק. בשעת הפרידה רשם לו מפקדו כמה שורות של הערכה על רמתו הגבוהה כטייס. במשק נכנס נפתלי לענף המחצבות וכדרכו תפש מקום חשוב בשטח זה ומילא את תפקידו מעל לנדרש מעבר לו. כן השתדל לקרוא וללמוד הרבה – מה שלא נתאפשר לו במשך שנות-שירותו בחיל. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא למילואים ושירת כטייס. זמן-מה לאחר-מכן לקח לו אשה והקים משפחה. הימים – ימי מלחמת ההתשה ולחץ כבד הופעל על נפתלי לחזור לחיל לתפקיד פיקודי בטיסות מיבצעיות. נפתלי הבין כי אכן שם מקומו ובהסכמת משקו חזר לשירות-קבע. זו היתה תקופה של פעילות צבאית אינטנסיבית מאד של תקיפות מדי יום ביומו. חברו מתאר את תקיפתם האחרונה בזו הלשון: "נפתלי בחר לו מטוס שלבטח לא יהיו בו תקלות. מה שבטוח – בטוח; העיקר שלא יישאר על הארץ בעוד אחרים לוחמים. אנו תוקפים מפקדת 'פתח' ליד אירביד. אני מזהה בקשר את קולו של נפתלי מאיזור מז'ר; 'שימו לב! יש קצת נ"מ, אני חושב; הלוואי ותמיד יהיה הנ"מ כה חלש כמו היום". לבסוף נפגע המטוס באויר; זה היה ביום ד' באייר תשכ"ט (22.4.1969) בעת תקיפת תחנת מכ"ם בירדן. הניח אשה ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-גלעדי. דרגתו הועלתה מיום נפלו לרב-סרן. מפקד חיל-האיר, אלוף מרדכי הוד, אמר עליו: "נפתלי הצטיין כטייס קרבי בעל יכולת אירגונית ופיקודית. הוא ניסה לקחת חופש אך חזר לשירות בחיל מאחר שמצפונו הציק לו עקב המצב במדינה… נפל אחד הטייסים הטובים שהגיע להישגים נדירים בשדה הפיקוד והטיסה". ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוץ כפר-גלעדי את עלונו "על הגבעה" לזכרו. הקיבוץ הוציא גם ספר לזכרו באלול תש"ל (ספטמבר 1970) הנקרא "נפתלי".